הנוף בסוואנה שלי

יש לי שני ילדים קטנים, 9 ו- 15, וילד בן 23 שבא פחות. בתקופה האחרונה לא הצלחתי למצוא פעילות שלשני הילדים הקטנים ולי יהיה כיף בה. הבינוני מצא משחק League of Legions, שעונה על כל הדרישות ושיווק אותו אצלנו. עשיתי שיעורי בית ואנחנו משחקים ביחד כולנו עם החברים של הבינוני. הוא תותח על במשחק ואני מנסה לא לבייש אותו, שהרי אני לא משהו במשחק. אני דווקא הייתי פעם גיימר, אבל לאחרונה החלדתי. כל הסופשבוע הזה שיחקנו, עד כדי כך שהתעוררתי היום ב-2 בצהריים עקב העובדה ששיחקנו עד 4:30 בבוקר. אני משתפר במשחק. מה שהכי מקסים אותי בבינוני שלי איך שהוא אומר לחברים שלו שהוא רוצה לשחק עם אבא שלו והוא טוען את הפרופיל של השחקן המתחיל, כמוני ואנחנו משחקים. מדהים אותי גם איך כל החברים שלו נענים להזמנה ושמחים לשחק גם איתי כמשתמשים מתחילים. היום אמרתי לאחד החברים שלו, שאני מוקיר לו תודה שמצאתי מישהו שמשחק יותר גרוע ממני. הוא ענה לי: ספר לי על זה, אני מכיר את זה מזמן. יש שם מלא מקומות של פאוזות שבהם אנחנו כולם משוחחים בסקייפ עד שיתחיל המשחק שיש שם אינטימיות מדהימה. אני לומד שם הרבה על הדינמיקות שבין הבינוני שלי לחברים שלו, אני מתעניין במה קורה איתם, אנחנו משוחחים בהכי אינטימיות שיש, בסקייפ בפאוזות של המשחק. זה הכי הכי שיש בכלל. והקטן שלי, שפעם במשחק אחד, הלך יחד איתי בשורה והצליח לגנוב לי את ההריגות ונהייה מלך העולם עד כדי כך שכמעט עבר את הבינוני בהריגות. אני שומע את הבינוני שלי בסקייפ מתגאה באח הקטן שלו על הסטטיסטיקות של המשחק, צוהל יחד עם הקטן ונותן כיפים על המשחק שלו ואיך הוא היה מצויין, פשוט מתמוגג מנחת.

תשמעו לי, אם אתם רוצים שיהיו לכם חיים אל תשחקו ב- League of Legions, או שכן בעצם.