אני תקוע בצומת כבר לא מעט זמן. בעבודה, בזוגיות ואולי גם בכלל. אני (פריק של שליטה, אני) נוהג לנהל את עצמי (ולא רק) במשימתיות להגיע לאן שאני מחליט שאני רוצה להגיע.
הפעם לא. הפעם אני מרגיש בעצמותי שהעתיד יבוא אלי, שאני לא צריך לעשות כלום לשם כך. הוא פשוט יגיע והוא יהיה הכי טוב שאפשר. לא מנוהל, זורם, מגיע אלי ככה פשוט, כמו שהוא, בלי שום שליטה. היא לא נדרשת. העולם יביא אלי יותר טוב ממה שאני הייתי בוחר בעצמי. כשזה יגיע אני אדע. אני נותן לעולם לנהל אותי, אולי בפעם הראשונה בחיי.
שאלה אותי חברה ומה לא צריך לעזור קצת לעולם שיגיע אליך מה שאתה רוצה? עניתי לה, שלא. לא צריך לעזור לכלום, זה רק יפריע.
מושיט ידי אחורה, מזדקף אל העולם ומתמסר אליו. כן כן, אני, מאסטר צ'יטה, מפקיד את גורלי בידי העולם. סומך עליו שהכל יהיה טוב.
הגם בארזים נפלה שלהבת?
כן ושיגידו אזובי הקיר מה שירצו.
לפני 12 שנים. 25 בנובמבר 2011 בשעה 14:20
