בהרבה מקומות נהוג להשתמש בבקרת תצורה. זו משמשת לשמירת היסטוריה של השינויים שמבצעים בקבצים, כמו גם לאפשר עבודה בצוות, כך שכל אחד מקבל את העידכונים של חבריו לצוות, תוך כדי שמירה מהתנגשויות בעריכה של אותם קבצים. כל הקבצים שמנוהלים בבקרת התצורה נשמרים ב- Repository. כדי לקבל את השינויים שביצעו חבריך לצוות מבצעים פעולת Update. לאחר שמבצעים שינוי, מבצעים פעולת Commit המפקידה את השינויים בבקרת התצורה. בקרת התצורה שומרת גם היסטוריה של הוספה ומחיקה של קבצים.
לאחרונה עשיתי Update על בקרת התצורה של החיים שלי וקיבלתי עידכונים על המון קבצים שנמחקו. ה- Repository שלי התדלדל מחלקים נכבדים מתוכנו. כנראה הגורל מוביל אותי לפנות מקום לקבצים חדשים שעומדים להתווסף למאגר שמרכיב אותי.
איכשהו תמיד מעציב אותי שנמחקים דברים מהחיים שלי. אמנם בקרת התצורה שומרת גם את ההיסטוריה של המחיקות ואפילו יודעת לשחזר את תמונת המצב שהיתה לפני שהקבצים נמחקו, כך שיש למה שנמחק זכר. באיזה אופן שהוא, איך שלא מסתכלים על זה, מחיקה זה מעציב.
אני מתבונן במבט נוגה על עצם התופעה שאנשים שהיו כה משמעותיים בחיי נמחקו. כמובן שיש להם זכר אבל עדיין, הם נמחקו. יש גם הרבה פעולות הוספה של קבצים חדשים. אבל כשאני בוחן את שלל הקבצים שבמאגר המרכיב אותי, ניתן בנקל להבחין שרובם צעירים למדי. הייתי רוצה שהמאגר שלי יורכב ממספר לא מבוטל של קבצים וותיקים, עשר עשרים שנים לפחות.
ככה הגורל רצה והוא כנראה יודע מה הוא עושה, אני סומך עליו וזה לגמרי ברור שזה הכל לטובה. רק מה, חבל ככה, זה צובט לי בלב.
לפני 12 שנים. 4 בדצמבר 2011 בשעה 10:33
