הנוף בסוואנה שלי

הנסיך הקטן/ אנטואן דה סנט-אכזיפרי

ואז הופיע השועל.
"שלום," אמר השועל.
"שלום," אמר הנסיך הקטן בנימוס ופנה להביט, אבל לא ראה כלום.
"אני פה," אמר הקול, "תחת עץ התפוח..."
"מי אתה?" שאל הנסך הקטן. "אתה נחמד דוקא..."
"אני שועל," אמר השועל.
"בוא תשחק איתי," הציע לו הנסיך הקטן. "כל-כך עצוב לי..."
"אני לא יכול לשחק איתך," אמר השועל, "לא אילפו אותי."
"אה, סליחה!" אמר הנסיך הקטן.
אבל אחרי שהרהר רגע, שאל:
"מה זה לאלף?"
"אתה לא מפה," אמר השועל, "מה אתה מחפש?"
"את בני-האדם אני מחפש," אמר הנסיך הקטן. "מה זה לאלף?"
"בני-האדם,"אמר השועל, "יש להם רובים והם צדים. זה מאד לא נעים!
הם גם מגדלים תרנגולות. זה הדבר היחיד שמענין בהם. אתה מחפש תרנגולות?"
"לא," אמר הנסיך הקטן. "אני מחפש לי חברים. מה זה לאלף?"
"זה משהו שהזנח יותר מידי," אמר השועל. "לאלף זה לקשור קשר..."
"לקשור קשר?"
"כמובן" אמר השועל "בשבילי אתה עדין רק ילד קטן, ילד כמו מאה אלף ילדים אחרים.
ואין לי צורך בך. וגם לך אין צורך בי. בשבילך אני רק שועל, שועל כמו מאה אלף שועלים
אחרים. אבל אם תאלף אותי, נהיה זקוקים זה לזה. אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם.
ואני אהיה בשבילך אחד ויחיד בעולם..."
"אני מתחיל להבין," אמר הנסיך הקטן. "יש איזה פרח... נדמה לי שהוא אילף אותי..."