לפני 12 שנים. 31 בדצמבר 2011 בשעה 12:21
סלח לי אבל אתה נושך את צווארי. זה לא שאני באמך נושך וזה לא הצוואר. זה שאת בידיים שלי בלי שיניים ככה פשוט את מרגישה אחוזה אפילו ממבט אחד שלי, נענית לכל גחמותי באשר הם והם. למרות שאת לא פומבית התכופפת מולי על הצלב בפני כמאה איש נותנת לי כל מה שאני לוקח ואני לוקח הכל, כי אני אוהב, כי אני יכול. זה עושה לך רטוב בנשמה שאני לוקח ככה, שאת לא יכולה להתנגד לרצונותי, שאת לא רוצה בכלל להתנגד. שמה, מול מאה איש אני לוקח ואת נותנת ואנחנו שם הכי ביחד, יותר אפילו מאשר שאנחנו רק שנינו. אנחנו לא רואים בכלל את כל מי שמסביב, רק את ואני שמה.
את פומבית?
לא אדוני.
פומבי כמה זה?
נגיד 4
4 כן
ומאה?
מאה כן
כמה שאתה רוצה אדוני
אבל את לא פומבית
אני מה שתרצה אדוני
וואללה