אני בתקופה כל כך קאוטית שאני חושב שמעולם לא הייתי בתקופה כזו בחיי. כל העולם סובב מתחתי במהירות על ואני איכשהו מצליח להשאר עומד במקום פחות או יותר מבלי לעוף ממנו ליבשת אחרת או אפילו לחלל. אני עומד שם ומתנהל. כן כן, מתנהל זו מילה הכי מתאימה שהרי איך אפשר לתאר את ההתמודדות שלי עם רצף המאורעות הבלתי יאומן הזה. אני מתנהל אל מול כל אירוע שמגיע ועושה ברוב המקרים לפחות, את "הדבר הנכון". באיזה שהוא מקום אני שואל את עצמי איך בגילי המופלג הגעתי למקום כל כך קאוטי ואין לי תשובה. מה שבטוח שרצף האירועים הללו בא עלי לטובה, הוא מאלץ אותי לצאת ממגדל השן שבו אני ספון ולנוע קדימה. לאן זה קדימה בדיוק? אין לי מושג ירוק, אבל אני משוכנע שזה קדימה ולא אחורה לגמרי ממש בכלל.
***
קאוס משמעו אי סדר. העולם שואף לרדת באנטרופיה שבמינימום שלה הוא קאוס מוחלט. מקום של אנטרופיה נמוכה יש בו מידת אי סדר יותר גדולה ומקום שהוא מבחינה אנרגטית יותר טוב. היותר טוב הזה זו אנרגיה נמוכה יותר. כמו שחפץ שואף לרדת בגובה כי כך הוא ברמת אנרגיה פוטנציאלית יותר נמוכה.
למה בעצם רמה אנרגטית יותר נמוכה זה יותר טוב? כי האנרגיות האלה שמשתחררות יכולות לשמש אותנו לצמיחה. זה ביזבוז להשאיר אנרגיות בתצורה פוטנציאלית, עדיף להפוך אותם לאנרגיה קינטית, של תנועה. התנועה טוב לה שתהיה קדימה למקום טוב יותר ועל הכיוון אלו אנחנו שאחראים.
***
קדימה.
עיניי בורקות מביטות בנקודה עלומה באופק ומכוונות את הנשמה וכל שאר כל מה שמסביבה לשם, קדימה.
לפני 12 שנים. 29 בפברואר 2012 בשעה 0:54
