הנוף בסוואנה שלי

סאבית שלי, נחשה 24/7, הכי מכישה שהכרתי. היום יש לך יום הולדת והשמחה רבה.

לפני כמה ימים, בארבע בבוקר, ארזת את כל חפצייך ושמת אותם ליד דלת הכניסה ואמרת שאת עוזבת. אני נוהג לא לנסות לעצור יוזמות שכאלה וכך גם הפעם. לאחר שעברה לך הקריזה, ניהלנו שיחה קשה מאד אבל גם טובה, שאחריה פרקת את חפציך חזרה למקום. אני טוען שלא משחקים עם המקום הזה של להפרד ואם רוצים להפרד ממני, אז נפרדים וזהו. אין משם דרך חזרה. זה לא משחק ביויו. לא נעסוק פה בעניין הזה, אבל בשורה התחתונה, לא נפרדנו.

זה לגמרי מוזר מערכת היחסים הזאתי, שהרי זה ברור שנפרד. זו מערכת יחסים אבודה מראש, שהרי את צעירה מאד ורוצה ילדים ואני כבר סגרתי אצלי את העניין הזה. מערכת יחסים אבודה, ואולי בכך טמון סוד הקסם שלה. לא רק שכך, אפילו כבר קנית לי מתנת פרידה. למרות כל האמור לעיל, באופן קסום כלשהו, יצרנו לנו כאן משהו שהוא בעל ערך רב עבורי, עבורך. זה נושא שאני מוצא טעם לדון בו ביום הולדתך הזה.

למרות שאת משוגעת עם תעודות, את פיה בעיני. מלאה כל כך הרבה טוב ועושה בו שימוש ביומיום באופנים שלא הכרתי. את חרוצה (ממלאת ארגזים עם תפוזים כל הזמן) באופן שאני מעריץ את החריצות שלך. אני מעריץ את הטוב שבך. את היוזמות המטורפות שלך שכתוצאה מהם אני נכנס הביתה וכולו מקושט בתפאורה מגלומנית שמותירה אותי (ולא רק) עם פה פעור, אומר וואו. התפאורה הזו מתחלפת כל כמה שבועות, לפי העונה, מזג האויר, מצב הרוח וחגי השנה. אני אוהב בך כל כך הרבה דברים שזה לא הגיוני בכלל.

את יזמית, נהנית מלקחת שליטה וגם לתת אותה, כמו שאני אוהב. את יודעת להיות דומית מולי, מול העולם, אך גם לחזור חזרה למקום שלך, על ארבע מולי, גם כמו שאני אוהב. את כל אלה את עושה באופן שמרגש אותי עד כלות, שעושה לי טוב צרוף ומעמיד לי את הנשמה ויחד איתה את הזין. אני אוהב לקרוע לך את הצורה וגם כשאת קורעת לי את הצורה, בכל אחד מהמקרים באמת, בלי משחקים, עד לקצה. לא רק שכך, אני אוהב שאת נהנית מזה וגם מזה.

יש לי פיסקה כזו שאני שואל אותך: תזכירי לי מי את ואת עונה בשמך. אני שואל מי את בשבילי ואת עונה סאבית שלך. אני שואל מה זה אומר ואת עונה מה שאתה רוצה אדוני. אני שואל, מה כבר אני רוצה? ואת עונה המון אדוני, אתה רוצה את הבלתי אפשרי. אני אומר שזה לא בלתי אפשרי, שהרי עובדה שאני מקבל את מה שאני רוצה.

אז זהו, שאני מקבל את מה שאני רוצה, בענק. על זה אני רוצה לומר לך תודה ענקית, על זה שאת נותנת לי את מה שאני רוצה ואפילו יותר מזה וזה כפי הידוע לנו, לא עניין של מה בכך. אני רוצה לומר לך תודה ענקית על זה שאת עושה אותי מאושר. (כמובן חוץ מהמקרים שאת מתחרפנת :-(). המון תודה לך, על הרבה מאד רגעים של אושר.

מה אני מאחל לך? וואללה, המון. אני מאחל לך שתעופי מכאן ותחתכי את השמים. שהרי כל הכוכבים עומדים פה מוקסמים מהטוב שאת עושה לי ולא רק לי. מגיע לך המון. מגיע לך בעל וונילי ;-), כמו שאת רוצה, שיהיה גבר אלפא ויעשה לך בית, מלא ילדים מקיר לקיר. בעל שידע לכבד אותך, אך ידע גם לתת לך סטירה כשאת משתגעת. בעל שידע לקרוע לך את הצורה כמו שאת אוהבת, אבל ידע גם לתת לך לקרוע לו את הצורה, גם כמו שאת אוהבת. בעל שיתן מרחב לאופני הביטוי המוזרים שלך, שעושים ים עצום ורב של טוב לכולם. בעל שידע להעמיד לך את הנשמה ולשמור עליך לטוב ולרע, לכל החיים. כשאני יושב וחושב מי יכול בכלל לעמוד בכל אלה, אני חושב שאולי זה לא אפשרי בכלל, אבל כשאני חושב על זה שוב, אני מגלה שזה אפשרי, שהרי אני מצליח לעשות את זה כבר יותר משנה. (מוחה את מצחי המיוזע).

סאבית שלי, נחשה 24/7 שלי, אני אוהב אותך מלאנים ומאחל לך להפרד ממני כבר וללכת לחתוך את השמים, לקרוע לעולם הזה את הצורה ולקחת ממנו כל מה שבא לך. לדעתי אפילו לאלוהים בכבודו ובעצמו אין מושג איך תעשי את זה, אבל כל מי שמכיר אותך יודע, שבאיזה אופן הזוי כל שהוא, את תצליחי. אני מאמין בך סאבית זמנית שלי, שתצליחי. לכי על זה.

אוהב אותך מלאנים
חיבוקים ונשיקות וחכי חכי מה אני אעשה לך כשנגיע הביתה. מה שביקשת, שאקרע לך את הצורה. הופה הופה.
מאסטר זמני קשוח נורא, שקוראים לו אדוני.