הייתי מכור לעראק ובמידה מסויימת גם עכשיו, אבל לגמרי אחרת. נהגתי לשתות עד שהייתי צונח ונרדם, כמעט כל ערב. כמובן שלא הייתי כשיר לצ'ונגי בונגי או לשום תקשורת מעניינת אחרת.
מצאתי דרך להמנע מכך. אני שותה שוט עראק עם אשכוליות ו- 7up, בכוס של חצי ליטר, כמה שבא לי. במספר החודשים האחרונים אני יכול לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שבהם נרדמתי שיכור. לא רק שכך אני אפילו כשיר לצ'ונגי בונגי לפני השינה ויתר על כך, אני אפילו קורא ספר כל ערב לאחר מכן או לפני כן. כמו כן חזרה לי חדוות הקריאה שנטשה אותי כליל בשנים האחרונות.
אמנם לאור העובדה שבשבוע האחרון, אני פחות או יותר ישן לבד בחושך, אין צ'ונגי בונגי בכלל ואפילו אני כמעט ולא זוכר איך חליבת בוקר מרגישה. אתם יודעים איך זה, אחרי פרידה, צריך זמן לעכל את הכאב, את הגעגועים וכל מיני קרובי משפחה שלהם, כדי להיות פנוי להמשיך הלאה, או אפילו למצוא תחליפים ריבאונדים.
היחסים שלי עם הילדים והעבודה הכל משגשג ופורח לו, ברמות בלתי נתפשות. ממש בגדר לא ייאמן בכלל. נשאר עוד קצת טיפה והכל יהיה מעולה.
עומד לי זקוף, מבט נחוש קדימה, מביט לעתיד, משוכנע שיביא לי רק טוב.
קוואבאנגה.
לפני 12 שנים. 11 ביולי 2012 בשעה 20:44
