הנוף בסוואנה שלי

זהו נסגרתי על עצמי והחלטתי שאני עובר בית. זה לא שהבית הזה לא טוב, אבל איכשהו הוא עושה לי סימנים של לך מכאן. מיציתי אותו. הטריגר לעניין היה איזה בית שראיתי בנתניה ליד הים. אמרתי לעצמי אם כבר לעבור אז בוא נבדוק קצת מה יש לעולם להציע לי.

התחלתי להסתכל על בתים ונשמתי מגרגרת לה בהנאה. יש בית אחד שעושה לי ניגונים והוא יהיה שלי. דופלקס/פנטהאוס, שאין לו שכנים מהצדדים ויש לו מרפסת גדולה שמשקיפה רק על השדות עם נוף קדומים. לא רק שכך, הוא גם במרחק נסיעה באופניים לילדים שלי. הוא אמנם יקר קצת אבל אולי אצליח להוריד אותם קצת. נוסיף לזה את העובדה שאחסוך דלק רב בגין המרחק שהתקצר לילדים. פשוט בינגו.

היום בבוקר כבר דיברתי עם בעל הבית שלי שכמו כל שנה רוצה להעלות לי את שכר הדירה וזה כבר הגיע לסכום לא הגיוני. זה היה צפוי כמובן. הסברתי לו שנפרד כידידים. הבטחתי לו תשובה סופית עד יום שני.
עוד קצת פחות מחודש זזתי מכאן.
תחילת עידן חדש.
שיהיה לי בהצלחה.