וואללה, איזה חופש, גדול. כמעט שבועיים. כמעט נגמר. יום ראשון חוזר לעבודה.
היה לי חופש מאד אינטנסיבי.
בני הבינוני החליט לעזוב את אמא שלו ולעבור אלי. היה ביניהם ריב, בעצם ריב לא מתאר נכון את המשבר, יותר מתאים פיצוץ ענק. נרתמנו כולנו לנסות לגשר על התגובות לכאב הגדול משני הצדדים ונחלנו רק הצלחות חלקיות. בשורה התחתונה הוא חזר הביתה. יש שם עדיין ים של כאב, פגיעה, כעסים ועוד מריעין בישין. האירוע טילטל את משפחתנו והותיר את כולם חסרי נשימה. עמדנו בזה כמשפחה מאוחדת, תא משפחתי. יצאנו סחוטים אך מחוזקים. שלא נדע מצרות כאלה.
חוץ מזה היו לא מעט דברים שהספקתי וקצב אירועים מסחרר.
חיפושי הבית די הושמו בצד לנוכח האירועים, כך שעדיין אין לי שם שורה תחתונה. קיוויתי לסיים את המעבר השבוע, אבל יש סידרי עדיפויות.
הספקתי כל מיני דברים שרציתי לעשות, אך יש גם הרבה דברים שלא הגעתי אליהם. אצטרך להשלים אותם בזמן הקרוב.
בשורה התחתונה, אני יוצא מהחופש הזה די מותש.
בנימה אופטימית זו אני מאחל לעצמי המשך יותר מספק.
