הנוף בסוואנה שלי

הייתי אתמול במסיבה. חיפשתי ניקים מוכרים, שידעתי שיהיו, מצאתי חלק. חלק אמרו, שיבואו והבריזו בסוף.
בעצם זו לי הפעם הראשונה, בה, במסיבה כזו, אני מחבר ניקים לפרצופים. התחברו לי המון. מרוב ההמון, כבר התבלבלו לי כמה, גם אולי בעצם בגלל האלכוהול, גם בגלל הכמות של האנשים, שהכרתי ביחד.
גודיס, נמש, וקווינסי, כל הזמן הכירו לי אנשים, וחיברו לי פרצופים לניקים. הייתן מקסימות אלי, ואתן בכלל מקסימות לגמרי, עשיתן לי להרגיש נעים, עשיתן לי להרגיש חלק מהערב, תודה לכן וחיבוק ענקי.
באדי, החבורה שמסביבך פשוט מקסימה ומדהימה. זריאל, כיסונית, אווה, והנסיכה, פשוט מדהימות וברמה. שפו לך, שפו להן. ואתה עם החיידק הזה, אוףףףףף. חסרת לי ידידי. חסרונך הורגש גם אצלן. החבורה הזו, כולה, עשו לי נעים, נתנו לי להרגיש לא זר ומנוכר. תודה לכן, ושתדעו לכן, שאתן כולכן מדהימות בעיני.
יהלום, חסרת לי שם בערב, מאד קיוויתי לפגוש אותך סופסוף.

זה מדהים לעיתים הפער, בין איך, שאדם ניכר דרך כתיבתו, לבין איך, שהוא במציאות. כל פעם זה מדהים אותי מחדש.
תודה לכל מי שחיבק אותי, תודה לכל מי שחיבקתי,
תודה לכל מי, שהיה איתי, תודה גם למי, שלא.
יאמי ..... אני מאד נהניתי.
עושה לי תאבון לעוד.

והעולם הזה, כפי, שקרם עור וגידים אתמול, מקסים ומרגש אותי. נעים לי נורא פה בעולם הזה, ואני באתי בכדי להשאר, ואני נשאר.

איזה יצרים חשופים, איזו חבורה, איזו אקסטרימיות, איזו מיניות באוויר, איזה שיחרור.
כמה נעים, כמה עושה לי להרגיש שהגעתי הביתה.
גררררררררררררררררררררררר.........................