ראש השנה עבורי זה זמן לחשבון נפש על השנה שחלפה לה ואיחולים לשנה שתבוא עלינו לטובה. האמת, השנה שחלפה היתה בכלל לא רעה. אמנם הציבה לי אתגרים לא מבוטלים, אבל גם הרבה דברים טובים קרו בה. איכשהו אני בתחושה שאני עומד לפני זינוק למקום חדש לגמרי, הרבה יותר טוב. אני עדיין לא מוכן לזנק, שהרי הסתבר לי היום שאני באפיסת כוחות. אבל הנה הזדמנו לי מספר ימי חופשה ברצף, הפסקה קלה ושוב, עוד הפסקה ושוב מבול של ימי חופשה. נראה לי שחמשת הימים הבאים עלינו לטובה יספיקו לי למלא את המצברים למצב טוב למדי. פיניתי את היומן שלי מכל סוג של מטלה ואני הולך לנוח. כן כן, לנוח, למלא מצברים. אני זקוק לזה.
***
היום לקחתי את הילדים וכשהחזרתי אותם, הבן הבינוני שלי בחר שירים מהנגן באוטו, שם אותם בפול ווליום ושר יחד עם הקטן ועם המערכת. אחד השירים תפס את תשומת ליבי לאופן העמוק שבו הוא פשוט כל כך נהנה מהחיים ומוציא לחיים את המיץ עד ללבן של הקליפה. זה טילטל אותי וגרם לי להבין כמה אבדה לי שמחת החיים עקב התשישות בתקופה האחרונה. אז זהו, אני אנוח לי ואמלא מצברים ותכף ומייד אדבק מהילדים שלי ואשוב להיות אני, צ'יטה שקורע לחיים את הצורה.
מצורף השיר, שלצליליו אני מאחל לכם שנה מצויינת, כזו שתיקח אתכם למעלה, כזו שתקרעו בה לחיים את הצורה, לפחות כמעט כמו שאני מאחל לעצמי.
