הנוף בסוואנה שלי

היה לי נסיון במערכות מונוגמיות, וגם פוליגמיות מסוגים שונים.
נישואיי השניים, 14 שנה, הוגדרו כפתוחים. כמובן כדרכי בקודש, עם הרבה פילוסופיה מלומדת מאחריהם. הנישואים נכשלו, והריני גרוש, אבל לא בגלל זה.
היום אני מוצא עצמי, בכלל בכלל לא בטוח, שיחסים פתוחים זה דבר טוב בכלל. או אולי כן. לא יודע.
יש כמה דברים שאני כן יודע מנסיוני, ומהתחבטויותי בנושא.
ישנם מקרים, בהם אנשים, ומסכים שגברים יותר, יחוו תחושת החמצה, על פיספוס של משהו.
לדעתי, תחושה זו קשה מאד. מצד אחד, מותר האדם על הבהמה, ואנחנו צריכים להתעלות על היצרים הללו. אבל מצד שני, למה בעצם להחמיץ ?
בטבע, שהוא מקור השראה שלי בנושאים רבים, אין כמעט מונוגמיות. לדעתי, המונוגמיות, היא תוצר של חינוך מודרני בכלל. אבל החינוך קיים, ותוצאותיו קיימים בנו.
יש לנו, משהו, שבוער בעצמותינו, שבוער בנו, שאנחנו מרגישים, עמוק עמוק בפנים, שזה שלנו. שנגיעה של מישהו מבחוץ, באינטימיות הזו, מחלל את הקדושה של היחסים בין בני הזוג. אי אפשר לריב עם התחושה הזו. היא בנו, מושרשת עמוק, לדעתי בעיקר תוצר של חינוך.
לגבי השאלה האם התחושה הזו טובה ? מועילה ? לדעתי לא. זה יצר פרימיטיבי, שיש גם עליו להתעלות, לפחות במידה מסויימת.
ולגבי השאלה, האם אנחנו יכולים להתעלות על היצר הזה ? וואללה, רובם לא לדעתי.
אין בזאת כדי לומר שלא נכון להתעלות עליו. לדעתי כן נכון. אבל השאלה הגדולה, האם אפשרי ? והתשובה על זה, שזה מאד מאד מאד קשה.
בכל מקרה, לדעתי המפתח בהתנסויות מחוץ ליחסים, הכי טוב שיהיה לו, בלעשות את זה יחד עם בן/ת הזוג.
בסצינה הבדסמית, המקרה יותר קל. יש יחסים לא סימטריים, היכולים לאפשר כזו תופעה. האם אין שם קינאה ? יש. האם אפשר להתגבר עליה ? יותר קל מבוונילי.
לגבי השאלה, האם ניתן לצפות למונוגמיות מבן/ת זוג ? לדעתי, זו שאיפה נשגבת מדי. וסופו של זה שמצפה לכך, להתאכזב. בין אם הוא מגלה את זה, ובין אם לא. שהרי סופה של האמת לצאת לאור.

תגובה שלי לשירשור מעניין לדעתי שנפתח בנושא: http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=14323