הנוף בסוואנה שלי

כתבתי שיר פעם, לפני יותר מחודש, בפורום מתחלפים. עמד שם בלי שום תגובה, פתאום נזכרו בו, והעלו אותו מן האוב.
לשירשור הקליקו כאן.
אז קודם כל, הנה השיר:

יש פה אנשים שנוגעים בי.
יש פה אנשים שאני נוגע בם.
יש כאלה שמעצבנים אותי.
יש כאלה שאני מעצבן אותם,
יש פה אנשים שכמהים לחוות.
יש כאלה שרוצים רק לדבר על מה שיחוו אי שם בעתיד.
יש כאלה שרוצים רק לחוות, ולא רוצים לדבר בכלל.

ואני, זה תמוה בעיני כל זה.
כולם פה עם העצבים כל כך קרובים לעור, כל כך רגישים.
וזה כל כך מקסים בעיני.

ויש פה ים של אמפטיה,
ויש פה ים של אגרסיות.
ויש פה ים של רגשות.
ויש פה ים של יצרים.

מקסים פה פשוט.
והכל פה כה ראוי,
ומלא פעמים לגמרי לא שפוי,
כה נוגע, כה מרגיש.

נעים לי פה איתכם,
וגם קשה לי לפעמים,
עם אלה שלא אוהבים אותי,
וטוב לי עם אלו שכן.
ואני פה,
מתכוון להשאר.
חיבוק ענקי לכולם,
גם לאלה שכן, גם לאלה שלא,
חיבוק לכולכם.

ואני בכלל, בימים האחרונים, יושב וחושב לעצמי, אם המקום הזה טוב עבורי בכלל.
קטע.
בכל מקרה, באמת חיבוק לכולכם.