לפני 18 שנים. 30 במאי 2006 בשעה 0:23
מהנסיך הקטן:
לו ציוויתי על אחד מאלופי לדאות כפרפר מפרח לפרח, לחבר מחזה תוגה, או להפוך לעוף ים, ואילו נמנע אותו אלוף, מלמלא אחר פקודתי - במי משנינו יהיה האשם, - שאל המלך - באלוף או בי ?
בך ! - השיב הנסיך הקטן בתוקף.
נכון ! - קרא המלך - יש לדרוש מכל אדם, רק מה שידו מגעת לעשות. רק על יסודות התבונה, יכון השילטון. אם תצווה על בני עמך, להטיל עצמם הימה - יקומו ויתמרדו. רשאי אנוכי לדרוש משמעת, משום שפקודותי מתקבלות על הדעת.
המקום הזה של סירוב של סאבית, משמעותו הברורה והמיידית, שהפקודה לא היתה מתקבלת על הדעת, שלה. זה מצויין, שיש לסאבית שיקול דעת שמה. זה מצויין עוד יותר, שהשולט מבין, שפקודתו היתה זו, שלא ראויה, ולא הסירוב.
