הנוף בסוואנה שלי

אתמול בערב, באתי לקחת אותה ב- 8 בערב, לארוחת ערב משובצת קהל בדסמי. מהדרך שלחתי סמס, הכולל ציווי, ובקשה לאשר קבלה. אין תגובה. אחרי 10 דקות שלחתי עוד אחד, בו הודעתי לה שהיא זכתה בזאת לעונש. על זה קיבלתי תגובה מתנצלת, שלא ראתה את הסמס. נכנסתי אליה הביתה, היא לבושה בהידור, באה לחבקני. במבט אחד עצרתי אותה מכוונתה זו, אמרתי לה בנוקשות, להוריד את החצאית, ולעמוד מוכנה לקבל עונש ספאנקים. היא ניסתה למחות, השתקתי אותה במבטי, והיא ביצעה. שני ספאנקים על כל לחי, שסחטו יללות אימה, שהרעידו את כל הבניין, ומהטוסיק המפואר והמדהים שלה, טביעות כף יד אדומות למראה, עם צלליות לבנות להדגיש את האודם, של טביעת כף ידי המקסימה. הפטרתי, עכשיו את יודעת את מקומך, כלבה ? היא ענתה חלושות, כן אדוני. עכשיו, אמרתי לה, הכאב בטוסיק יזכיר לך בכל מהלך הערב, את מקומך. מבינה ? כן אדוני ענתה. אמרתי לה, בריחוק, תתלבשי, אנחנו הולכים.
כך התחיל הסופ"ש שלנו. התחלה יפה לכל הדעות.
לאחר המסיבה הגענו הביתה, ואכן ביצעתי בה את זממי. סשן רודף סשן, שמתוך התרדמת שנהגה לפקוד אותה, ביציאה מכל אחד כזה, אני גורר אותה מהמיטה, אוחז בשערותיה, ומושך אותה לסשן הבא, וחוזר חלילה. כך התענוג הצרוף הזה נמשך לו, עד לבערך 6 בבוקר. עד כה הכל התנהל לשביעות רצוני המלאה, ואכן הייתי מסופק ביותר ומצפה לבאות בכיליון. ב-6 חשבתי לעצמי, שאנוח קמעה, בכדי להותיר כוחות, לעתיד לבוא.
ב- 8 וחצי בבוקר, אני מתעורר, קשור ועקוד בעזרת החבלים המותקנים במיטתי. מולי עומדת אותה סאבית צייתנית מאתמול, בבגדי מלכה שחורים, עם כובע הדור, ושומו שמיים, חגורת מכנסיי בידה, ועיניה מזרות אימה. אני שומע אותה משוחחת עם חברי הטוב, מודיעה לו, לתדהמתו הגלוייה, שאיני יכול לשוחח איתו עקב העובדה שאני כבול למיטתי. 50 מלקות חגורה אימתניות, הותירו אותי מייבב, וצייתן עד אימה.
ואני שואל אתכם, זה סאבית זה ? הפסה לה כל משמעת פה במקום הזה ? אין להן בושה היום, לסאביות האלה.
פריצות ...... אני אומר לכם, פריצות וחוסר כבוד.
לכו תבנו ככה יחסי זוגיות בדסמיים. אין ערכים יותר אין.

אה ועוד דבר אחרון. החוצפנית הזו, לאחר שכמובן החזרתי אותה לקודי משמעת סדורים וראויים, באופן נמרץ והחלטי. מודיעה לי שכל גופה כואב ודואב, ואינה יכולה להשתסן יותר. שמעתם כזה דבר ? רק יום שישי היום, והסופ"ש האמיתי בשחר תחילתו. כמובן שקראתי אותה לסדר, גם בעניין זה, והסברתי לה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שלא יקום ולא יהיה כדבר הזה.
המזל שלה בכלל, שחברים קפצו לביקור, והכנתי רוסט ביפ, ממיטב, אלה מזו, של המטבח המהולל שלי. דבר שנתן לה מנוחה קלה, שמסתיימת ברגע בו אני כותב שורות אלה.
תעשו חיים רבותי, כי אני הולך להראות לזונה הזו, משמעת כהילכתה, ולהטמיע בה את העובדה, היטב היטב, שלכל יום חמישי, יש מוצאי שישי.
יום טוב, ושבת שלום, ידידי, קוראי, וסתם עוברי אורח מזדמנים. שבת מלאה כל טוב, ואפילו לא עלינו, מסיבות פריצות, המשובצות בנערות משובבות, בעלות חולצות רטובות, ממיטב התחרות שאמורה להתקיים היום במסיבה שאליה כנראה אתם הולכים היום.