לא כתבתי בבלוג השומם שלי כבר כמעט חודשיים. לא חידשתי את מנוי הזהב בכלוב. במסיבות קהילה לא הייתי כבר ים של זמן.
אני מגדיר את עצמי בדסמי. אני פשוט כזה. אני לא משחק בבדסם, אני חי אותו. זה לא תבלין מיטה עבורי, זו דרך חיים.
אני לא מאלה שיורקים לבאר ששותים ממנה. אני מרגיש שהקהילה הזו שלנו איבדה קצת את הדרך בעיני. אני חלק מהקהילה, אבל התרחקתי קצת היות ואני לא מוצא את עצמי כאן.
הייתי לפני שבוע במסיבה של חבר יקר שלי ועמדתי שם נדהם, עד כמה שאני לא מתחבר למה שקורה. זה לא שלא נהניתי חלילה, כי כן, אבל לא מהמסיבה.
מה קרה? לפני שנה הייתי נהנה מאד במסיבות כאלה.
האמת שאני לא ממש יודע להגדיר מה קרה, אבל אני יכול לומר בוודאות שאני לא מוצא את עצמי שמה. לא במסיבה של החבר הטוב שלי, (שהיו שם לא מעט אנשים שאני אוהב ומוקיר) ולא במסיבות קהילה.
זה נראה כאילו החברים שלי כן נהנים, אז מה? זה אני?
לא נראה לי, משהו קרה, זה נהייה שונה.
אני גם לא מאלה שמתרפקים על העבר. כל מיני אמירות כמו זה לא הבדסם של פעם. פעם היה מצויין ועכשיו זה חרא, לא מדברות אלי.
משהו נדפק לנו. צריך לתקן אותו. זה מה שאני אומר. בעיני לפחות.
מעניין אותי לשמוע מה דעתכם על מה שכתבתי.
זה רק אני מרגיש ככה? או שלא?
