הנוף בסוואנה שלי

נפתח גם כשירשור http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=14837

מוצא את עצמי עוסק בשאלה של המוסריות שבשליטה. מה בעצם מאפשר ללקיחת השליטה להיות מוסרית בכלל ?
ללכת ולומר, שבעצם, הסאבית רוצה שיקחו ממנה את השליטה, והשולט רוצה לשלוט, וזה עושה את זוג היונים מאושר, זה פשטני מדי. לא מספק עבורי תשובה הולמת מספיק לשאלה הנוקבת הזו.
מגיעים כאן ביחסים הללו, לפינות, וקשות עבורי הפינות. אני אוהב מערכת יחסים בגובה העיניים, עד אשר אני מצקצק בלשוני, ואו אז, אני דורש ציות, ללא פשרות. האופן הזה, של העירבוב בין גובה העיניים, לצייתנות, יוצר בילבול. אני מתבלבל שם רבות, ובטח שלא רק אני. עדיין, למרות אותו בילבול, אני חושב שצריך לנצח אותו, ולא לגדוע את הענף שמוליד אותו.
שם, אני נקרא לשאלה, בסיטואציות מסויימות, האם אני רוצה לצקצק בלשוני, האם זה לגיטימי בכלל, מוסרי. שם אני מוצא את עצמי לעיתים, מבקש לעצמי מבת זוגי, להיות בגובה העיניים, להיות שם יכולה להכיל הכל, להיות שם, למרות התחושות הלא קלות, ולנצח אותן, להכיל. כמו בעצם האופן בו אני מכיל אותה, על כל הניואנסים של התנהגויות ילדותיות במקורן. פה בדיוק נפלתי לדעתי.
לדעתי, החוזה של יחסי שליטה, הוא חוזה פשוט בבסיסו, שמבוסס על העובדה הבסיסית, שאל לי לצפות להכלה עצומה של הסאבית, את אדונה. הבסיס שם, הוא חוסר אותה יכולת או רצון. ומתוך חוסר יכולת או רצון זו, שלה, היא בוחרת בעצם, באדון, שיוכל להכיל את חוסר היכולת או הרצון שלה להכיל, בסיטואציות מסויימות, לא מועטות. ושם אני בתור אדון נקרא, להכיל את חוסר היכולת הזו, שלה, ולפעול כמחנך, מאסטר אם תרצו. מתוך המקום הזה, אני מכיל וסבלני, מלמד אותה, להכיל. מלמד אותה להתנהג באופן ראוי, ובוגר. היא זקוקה לי שם, כדי להיות יכולה להכיל, היא זקוקה לי רך ומכיל, וקשה ומחנך. וזו לדעתי הלגיטימציה בדרישה להיות שולט.
לצפות ממנה להיות בוגרת ומכילה, לצפות ממנה רק להתנהגויות ראויות, הופך את היחסים לווניליים. הופך אותי ללא ראוי לשלוט, הופך אותה, ניצבת במקום שלא נכונה שישלטו בה.
דווקא אותה הלגיטימציה שיש לה, להתנהג באופן ילדותי, פעמים לא מועטות, הוא זה שמציב אותה במקום הילדותי, שמאפשר את אותה קבלה אולטימטיבית ממני, שמאפשר את יחסי השליטה. שמאפשר לי להיות מעל גובה העיניים, מאסטר, מתוך כבוד רב ועצום לה. כמו הכבוד הגדול שיש למורה לתלמידיו. המקום הזה הוא שמאפשר לה, להיות סאבית שלי, שלומדת אצלי פרקים, בשיעור ארוך, שמטרתו בגרות ובשלות.
או אז, כשתהיה בוגרת ובשלה, ממש לגמרי, באופן יחסי, או אז, לא תחפוץ יותר להיות במשבצת הסאבית. או אז ימוטו להם יסודות השילטון. לדעתי אדון צריך לשאוף להביא את הסאבית שלו למקום הזה. בכך בעצם, להמיט את היסוד, עליו נשען חוזה היחסים.
לדעתי, כחלק מאותו שיעור, יש שיעור לסאבית, ללמוד לשלוט. ההתנסות בכך, מבגרת. מעמידה אותה במשבצת ההפוכה, ששם היא חווה את יכולתה לפעול ממקום שולט, להיות מכילה וסבלנית לטעויות. להיות מחנכת בעצמה. ובכך לתת ביטוי נוסף לגדילה אותה היא חווה, להנות מתעצומות הנפש של גדולתה, של הגדילה שלה, בתור אדם בוגר. ומחובת המאסטר שלה, לתמוך בה במקום הזה, ללמד. יחד עם זה, היא תהנה ביותר, לחזור למקום הילדותי, ולהתרפק עליו.
אני סבור שיש צורך בביטוי של שני האספקטים של כל אדם, כדי להביא אותו, להיות אדם שלם יותר, בוגר יותר, ובעל הרמוניה בין הפנים השונים של אישיותו.
ברצוני להדגיש בכל מלוא עומק ההדגשה, שאין בכך כדי לומר, שיש פה אמיתה מוחלטת, חלילה. זו דעתי בלבד, נכונה עבורי. ואין בכך חלילה לומר, שאמירה זו תקפה עבור אחרים, או חס ושלום, בכל המקרים. אין בכך לומר אפילו, שאני משוכנע שכל הכתוב פה נכון בכלל. ייתכן שבעוד חודש, אצא בהכרזה שכל מה שכתבתי כאן לא נכון בכלל, לדעתי, אז. עדיין, כרגע, זו אמונתי, עבורי, ואותה הבעתי.