אני לא בעד 24/7. זה לא מתאים לי. אין בזה כדי לומר שאני שולל את זה, או חלילה רואה בזה משהו לא ראוי. ממש לא ככה. אני רואה ביחסי 24/7 מקום התמסרותי הכי נעלה, שבו מגיעים לעומקים הכי שאפשר. אבל יש בזה משהו, של לקיחת אחריות מאד גדולה מהצד השולט על הנשלט. משהו שאני לא נכון לו. לקחת כזו אחריות מוחלטת על סאבית שלי.
זה מקום כזה שכל מה שקורה, הוא באחריות האדון, כמעט ממש, הכי קרוב לממש, שאפשר. אני לא מוכן לקחת כזו אחריות גורפת, גדול עלי.
כשהייתי צעיר, שקלתי ללמוד רפואה. שללתי את האפשרות הזו, מפני שאני לא מוכן לקחת אחריות, שאולי אהיה עייף, או עצבני, ואעשה טעות. מי שישלם שם על הטעות שלי, יהיה אותו חולה. עלול להיות שמה מחיר כבד לטעויות. אותו דבר כאן. ממש הכי, ב- 24/7. שמה יכולה להתרחש, מסירת השליטה האולטימטיבית.
היתה לנו שיחה בערב מפגש אצלי, על 24/7. בבדיחות הדעת אמר מישהו שאין כזה דבר, כי ישנים לפחות כמה שעות. אז זה מקסימום 18/7. אני מקבל את מה שאמר. אבל אין בזאת כדי לומר, שאין פה אחריות ממש ממש הכי גדולה שאפשר. זו התמסרות גדולה מדי עלי. אחריות.
אני מקבל שביחסים שהם לא בגדר 24/7, על כל גווני האפור שבהם. יש שליטה והתמסרות פחותה. אני גם מקבל שגם שם, יש אחריות יותר גדולה של הצד השולט על מה שקורה. אני מקבל שיש לי שם, בתור שולט, אחריות על הסאבית. זה אני אשם הכי במה שקורה. אבל רגע רגע, היא אחראית על להגיד מילת ביטחון, היא אחראית, להגיד גבולות שנראים לה מסוכנים מדי עבורה. אני לא לבד שמה. לא לבד טועה.
עם המקום הזה אני יכול לחיות. על המקום הזה אני יכול לקחת אחריות.
אני לא מסכים, לגלוש למקום, שבו יש לי סמרטוט ריצפה. ואתם יודעים מה. יש סאביות 24/7 שהן לא סמרטוט בכלל. נשים עוצמתיות ביותר. אבל מסירת האחריות הזו, אפילו מצידן. להגיד משפט: אני סומכת עליך בעינים עצומות שתדע מה טוב בשבילי. אפילו אם אני לא מבינה את זה עכשיו.
עד כאן. לא אצלי.
שוב, אין אני שולל את זה. אני שולל עבורי.
מה דעתכם ?
פתחתי על זה גם שירשור: לשירשור
לפני 18 שנים. 3 ביולי 2006 בשעה 19:27
