כשאני מסתכל ברטרו פרספקטיבה על חיי, אני מבחין בתופעה מאד משונה. מעבר לזה שאני חי בסרט (שכה יהיה לסרט ולחיים שלי טוב), מסתבר שנקודת ההסתכלות שלי על העולם עוברת תהפוכות רבות.
הסתכלתי על העולם מעל לעננים מלמעלה למטה (ביטוי שמור לג'והני מיטשל הנהדרת), צללתי לתהומות לא נתפשים והמבט למעלה היה עכור מבוץ דביק ומרופש. הייתי גם בכל מיני גוונים של אמצע, בין השמים לארץ.
אומרים שאם אתה לא מרשה לחיים שלך לעבור תהפוכות סינוסואידליות באמפליטודות גדולות, לא תגיע לשיאים המרתקים והמהנים כל כך שניתן להפיק מהחיים. עיינו ערך הספר: ספר המתים והחיים הטיבטי. שבין טענותיו נמצאת ההנחה שאם אתה לא מוכן למות ולקבל את המוות, לא תוכל לחיות ולחוות אושר.
אז זהו, שאני רוצה מעט אושר ושלווה. קצת, טיפה. מה לא מגיע לי? מה כבר עשיתי לעולם שלא נותן לי בקשה כזו קטנה. לא חלילה שלווה כזו מתה בלי אירועים, שהרי אני אוהב לחיות בסרט ואוהב שקורים לי מלא דברים מרגשים. אבל אני מזמין לי סרט אקשן מאושר ורגוע. מלא אירועים, סוער, מלא ריגושים מרתקים. אבל רגוע כזה, בלי דרמות. הנה אני מזמין את זה, קבל עם ועדה.
נראה לי שאני לא מצליח להסביר את עצמי היטב. אבל בעצם נראה לי שלמרות זאת אתם מבינים אותי, נכון?
***
***
נשל הנחש / מאיר אריאל
שוב אני מוצץ גבעול
תחת גשר מט ליפול
כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת
שוב אני מתחיל לשאול
מה לרצות מה לאכול
כשהנמלה העניינית אותי מודדת.
אחת לאיזה זמן מוגבל
אני נשמט אביון ודל
ממירוץ הכרכרה המשתקשקת
נפלט משצף מעגל
וכמו שוקע תחת גל
כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת.
ואבא תמיד אומר
תעזבנו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור.
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור.
צולל חופשי ללא מצנח,
לכל הכיוונים נפתח,
והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
כך שבינתיים אני נח,
כך כמו שאני מונח
כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת.
עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש.
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.
אך אבא בשם אומרו
"תעזבנו יום יעזבך יומיים" -
העגלה נוסעת אין עצור
לא קפצת עליה היום
חלפו חודשיים
והנה נשארת מאחור.
וגם היתה לי בחורה
קצת פראית קצת לא ברורה.
אך לא הגיע לה שאשתגע -
אז במכונית שכורה
הרסתי לה את הצורה
ועכשיו אני מתגעגע.
ולך תצא מזה עכשיו,
איך תצא מזה עכשיו,
מוצץ גבעול מתחת איזה גשר
מי צריך אותך עכשיו?
מי בכלל זוכר אותך עכשיו?
לך תתחיל למצוא שוב את הקשר.
ואבא חוזר ואומר:
"תעזבנו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שעתיים
והנה נשארת מאחור.
