הנוף בסוואנה שלי

נקמה

דווקא לאור אירועי הימים האחרונים, מצטט שיר של משורר ערבי.

טאהא מוחמד עלי/ תירגם מערבית ששון סומך

לפעמים
עולה בי הרצון לערוך
דו-קרב
עם האיש
שהרג את אבי
והרס את ביתי
והפך אותי פליט
בארץ-האדם הצרה:
אם יהרוג אותי
אזכה המנוחה
ואם אמית אותו
והנה נקמתי את נקמתי.

אבל
אם יתברר לי
בשעת הדו-קרב
שליריבי אם
הממתינה לשובו
או אב
המניח את יד ימינו
על חזהו, על מקום הלב,
בכל עת שבנו מאחר להגיע-
אזי לא אהרוג אותו, אם
ידי תהיה
על העליונה.

בה במידה
לא אחסלו
אם יוברר לי
שיש לו אחים ואחיות
האוהבים אותו
והוא חסר להם
בכל-עת תמיד,
או שיש לו אשה המצפה לבואו
וילדים שהעדרותו קשה עליהם
ומתנותיו משמחות אל ליבם,
או אם יש לו
ידידים ורעים
או שכנים ומכרים
חברים שהכיר בבית הסוהר
או היו שכנים למיטתו בבית החולים
או חברים מימי בית הספר
המתעניינים במעשיו
בכל הזדמנות
מוסרים לו ד"ש.

אבל אם יהיה בודד
כענף שנגדע מאילן
לא ידידים, רעים, שכנים
לא מכרים, לא אב לא אם
ולא שותפים לדרך
אני, הלא לא אוסיף משלי
למכאובי בדידותו
לסבל גויעתו
לתוגם כיליונו
אסתפק בכך שאתעלם ממנו
אם אתקל בו בדרך,
ואשכנע את עצמי
שעצם ההתעלמות
עצמה היא סוג של נקמה.