לפני 9 שנים. 22 בדצמבר 2014 בשעה 17:54
בניגוד להרגלי בקודש אני לא מסתער קדימה אלא מתקדם לאט לאט. צעד אחר צעד.
קדימה.
גם הגינה שלי בגג פורחת, לאט לאט.
יש לי את חלקת האלוהים הקטנה שלי בגג, שם אלוהים מצייר לי במו ידיו שמיים מדהימים, כל יום מחדש. כל ציור מרהיב ביופיו ומשתנה מדי כמה דקות.
כל הגוזלים שלי כאן ואני מדושן עונג.
אפילו נסיכות מגיחות להן ממגדל שן עלום, להאיר את יומי.
קוואבאנגה.
