הנוף בסוואנה שלי

כתבה מישהי בכלוב פוסט על התמסרות עד כלות.

תגובתי משמה:

חוויתי את הבדסם לכל עומקה של המילה, באופנים שונים ורבים ובמערכות יחסים לא מועטות. מערכות אינטנסיביות ביותר ואפילו כתבתי על זה הרבה, על ההבדל בין יחסים ווניליים ליחסים בדסמים במובן הזה.
***
עכשיו מגיע ה "אבל...".
התמסרות עמוקה עד כלות, היא מסוכנת ולדעתי שומר נפשו ירחק.
למרות שזה הכי כיף שבעולם. בחיי. מערכות יחסים כאלה גרמו לליבי לפרפר עד לנימים הכי קטנים שלו. אני נוטה לחשוב שפעלתי ממקום טוב, לעשות טוב. להצמיח את בת זוגי לפסגת התבל. אני נוטה לחשוב, שלא הייתי בנזונה אגואיסט ונצלן. פעלתי לטוב.
***
יש את מבחן השורה התחתונה. אחרי שמסתיים קשר עמוק שכזה, של שנים עם מגורים משותפים.
עם מה ואיך יוצאים ממנו בני הזוג?
במבחן התוצאה הזה, תמיד נכשלתי. מעבר להתרסקות שמתלווה לפרידה שכזו, בנות זוגי וגם אני, נשבענו לעצמנו, שלעולם לא נלך יותר לעומקים הללו.
התמסרות עמוקה מאד, משאירה שדות חרוכים, ששנים לא צומח שם כלום.
תשמעי למאסטר צ'יטה.

***

דברים שכתבתי בנושא בעבר:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=62922&blog_id=1355

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=285653&blog_id=1355

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=285716&blog_id=1355