בילדותי, הורי הפולנים קידשו את ארוחת הערב של יום שישי. היא היתה תמיד, אבל תמיד, בשעה 19:00:00.0. איחור לארוחת הערב טופל בנחרצות, כטיפול בעברה שיש בה קלון.
כשהתבגרתי וקיימתי חיי משפחה עם ילדי, בהתרסה על המנהג המעצבן ההוא, לא היתה שעה מיועדת לארוחת הערב של ערב שבת והיא נעה בחופשיות על ציר הזמן ואפילו תועדו לא מעט מקרים של ארוחה בשתיים בלילה.
בני הבינוני בצבא ואפילו סיים כעת קורס חובשים קרביים והוא אפילו מעולה בזה. נסיונותי לקבל קמצוץ זמן איכות איתו נתקלים בקשיים. אתמול ניהלתי איתו שיחה ואמרתי לו שאני רוצה שיקדיש לי זמן איכות לארוחה משותפת כולנו ביחד. בנסיונותינו לתאם זמן מיועד לאירוע, נתקלנו בקשיים. בערב הוא יוצא עם חברים ויש לו תוכניות רבות ומגוונות לזמן המצומצם שיש לו בבית.
לקח לי 57 שנים להגיע לתובנה המופלאה, שבעצם זה אכן הכי הגיוני לאכול ארוחת ערב של ערב שבת בשעה 19:00.
מנער את שרידי התנגדותי לרעיון, שכה קומם אותי בילדותי ומאמץ את המנהג.
מה לא עושים בשביל זמן איכות עם הילדים?
אפילו מחזירים לתחיה פרות קדושות שנשחטו מזמן.