הבן הבינוני שלי משרת כחובש קרבי ליד אילת והוא כבר כחצי שנה בצבא. בחצי שנה הזו, קרתה לו תופעה מוזרה של אבסס בשני תנוכי האוזניים. הרופאים הצבאיים לא מתמחים בתופעה הזו ולכן כל פעם מנקזים לו את האבסס אבל לא מנקים עד הסוף ולכן הוא חוזר. כל תהליך הניקוז הזה הוא פרוצדורה פשוטה.
בני, מתוחכם מאד ומנצל את האבססים כדי לקבל גימלים באופן מושכל. הוא הרי חובש וכל הזמן מביא חיילים לבית החולים באילת. כך שהוא מכיר ומיודד מאד עם צוות המיון בבית החולים לרבות הרופא הצבאי שלו. כך שעל הדרך כשמביא חייל לבית החולים הוא בוחר טיימינג מצויין עבורנו ואומר לרופא במיון אולי תנקז לי את האבסס? הוא כמובן מסכים. על כל ניקוז כזה הוא מקבל כשלושה גימלים.
הוא פיתח שיטה בה בכל פעם הוא מנקז את אחת האוזניים כדי לארגן לנו ימי חופשה בבית. היום הוא התקשר ואמר שאמרו לו שכדי לצאת בשעה המאוחרת הזו הוא חייב לצאת בטיסה, עכשיו חזרנו משדה דוב והוא נהג כנהג חדש הביתה. הוא איתי בבית עד יום א. איזה כיף לי.
עכשיו נכנסנו הביתה. הנהג שלנו חברמן.
***
הספמתי פוסטים היום ומונה הצפיות שלי עומד כרגע על 1336. תודה כלובי שתיקנת את הבאג. אמרתי לעצמי שאם אני מספים עוד פוסט אחד, אחצה את מחסום האלפיים. אבל זה לא פוסט סתם. באמת היה לי מה לכתוב. ;-)
***
קוואבאנגה.