הנוף בסוואנה שלי

פתרתי את חידת ההגיון, ואני יודע מי את, שכתבת את השירשור (מהפוסט הקודם).

עכשיו שאלה.
את לא חושבת שמגיעה לי התנצלות פומבית על ההכפשות ? על לא עוול בכפי. רק טוב עשיתי לך. שום דבר רע. שום כלום.

כתיבת הפוסט ההוא, זה בשבילך בכלל, להשקיט את המצפון שלך. אבל וואללה, לי זה לא עוזר בכלל. בשם שלי דבק כתם, על מה ולמה ?

את יודעת יפה, שאני בחרתי להפסיד בקרב ההוא. את יודעת יפה, שזה פגע בי מאד. את יודעת יפה מאד, שהיתה לי יכולת, לפרוש את הסיפור, ולצאת מנצח שמה. בחרתי, אחרי לבטים קשים, לא לעשות כך, בחרתי להפסיד. הכי מכולם את מבינה למה.

תנקי בבקשה את הכתם. הרווחתי את זה, בענק.
תגובה קצרה פה, בפוסט הזה מספיקה לי. אפילו בניק של מקלות קינמון התה הידוע שלי.

בקשה אחת אחרונה פה, לקהל קוראי. בבקשה לא להגיב לפוסט הזה. לא לפני, ולא אחרי. רק שתי תגובות יהיו פה, שלה ושלי אומר תודה.