התפרסם בחדשות שנהרג נער בגיבוש של קומנדו ימי. כתוצאה מזה, נאמר, שהופסקו כל הגיבושים עד לבירור ומסקנות.
למאמר ב- Ynet.
בנו של אחי היה זה מכבר, בגיבוש קורס טייס, וגם שם מת מישהו, שהיה איתו.
יש משהו בדסמי בגיבושים האלה. אנחנו מוסרים את בנינו, ממיטב מלח הארץ. הם מתמסרים שם לתת את כל הלב והנשמה בגיבוש כדי להצליח. והצבא שמה, דווקא במקום הכי מובחר שבו, מתגלה כדום מסוכן בכלל. פחד אלוהים.
כאמור, בני, ובנה של אחותי בעת הזו בגיבוש ל-"יחידה". הם קיבלו אישור לצלצל הביתה ל-10 דקות לומר שהכל בסדר. ומאז... דממה.
לבנה של אחותי הלך מצויין ביום הראשון, אבל התייבש בסופו, ולכן נשלח הביתה. יש לו אפשרות לחזור במועד אחר לגיבוש נוסף. קיווינו שהפסקת הגיבוש באותו ערב בדיוק, תאפשר לו להמשיך בגיבוש.
הבן שלי עדיין שם, ולהוציא הטלפון באותם 10 דקות, אין ממנו סימן חיים. כנראה ממשיך. אני מחזיק לו אצבעות. עוד יומיים לסיום הגיבוש. כל הכבוד לו, אני ממש גאה. וגם, חרד נורא.
לפני 18 שנים. 19 בספטמבר 2006 בשעה 16:13