כל אחד מאיתנו, סוחב על גבו שק של אבנים. תוצר של עברו. יש הרבה מקרים, בהם נכון להוריד את השק ולברור את האבנים. להוריד כל פעם אבן אחת, בכדי להוריד את משקל השק. או אז מעמיסים את השק הקל יותר על גבינו, וממשיכים בדרכנו. נעשה תהליך זה מספיק פעמים, ומשקל השק, יורגש הרבה פחות.
יש פעמים, שהשק כל כך כבד, שאם נוריד אותו, אנחנו עלולים לא להצליח להרימו חזרה. מתוך אותו חשש, יש לנו נטייה, לא לרצות להוריד אותו בכלל, כדי לברור את אבניו. אז, נוצר מצב, שבמהלך המשך דרכנו, לא רק שמשקל השק לא פוחת, אלא שנוספות לו אבנים בהמשך הדרך. או אז הוא נהייה כבד ללא נשוא.
במקרים כאלה, כדאי לדעתי, לעשות מעשה דרסטי משהו. פשוט לחתוך את החבל, ולהשאיר את השק לצד הדרך. ללכת מעט ללא השק בכלל. אחרי זמן מה, לחזור אליו מחוזקים, כדי לברור את אבניו.
כל זה נכון, אם אנחנו סומכים על עצמנו מספיק, שיהיה לנו כוח להרים שוב את השק, אחרי שננפה בו מספר אבנים.
יש בזה מעשה רמייה מסויים, כי הרי אנחנו לא באמת יכולים להיפטר בכזו קלות מהשק. הוא חלק מאיתנו. עדיין יש בטיול הקצר הזה ללא השק ערך רב. הוא יכול לגרום לנו לנפות הרבה מהאבנים במכה אחת.
צריך לשם כך המון ים של אומץ. ממש מלא. צריך להתייחס לטיול הזה, כטיול הזוי כזה, תלוש מהעבר, תלוש מהמציאות. מין מסע פסיכודלי, הזוי, זמני בתפיסה, כל עוד נמשך. מסע כזה, שיוצאים אליו מבלי ביסוס הידע, מבלי שנשען באופן משמעותי על תובנות העבר. משהו בדומה לטריפ על סמי הזיות אקזוטיים. יודעים איך נכנסים לשם, לא באמת יודעים איך יוצאים. בדומה לספר משנתו של דון חואן. מעין קפיצת ראש מעבר לצוק, שיש גם אפשרות שתהיה ממש מהנה ומעצימה.
היתרונות בקפיצת ראש כזו, שאנו עשויים במכה להפטר ממלא מלא אבנים, בשק הזה שצברנו, במהלך חיינו. החסרון, שצריך לסמוך על עצמנו, שנצליח לעמוד בנפילה, אם תהייה כזו. זה הימור כזה, על כל הקופה. כאשר הפרס הצפוי, הוא הג'קפוט (הפרס הגדול בקזינו).
האם זה מומלץ לעשות כזה טיול ? כל אחד יכול להחליט רק עבור עצמו.
לפני 18 שנים. 29 בספטמבר 2006 בשעה 8:59
