הנוף בסוואנה שלי

נפתולות דרכי הגורל. כבר כמעט וכתבתי פוסט פרידה מהמהירה, אבל בדקה התישעים חל מהפך וניצחנו.
תודה לך מהירה שלי, תודה שלא וויתרת עלי, עלינו.
עכשיו אנחנו במחלף, עולים על הדרך המהירה. אני נוהג, את לא נוגעת בהגה, ואנחנו ננצח. מפה לא מוכן לוותר בכלל. זה תלוי המון בי, ואני מקווה מאד שלא אאכזב אותנו.

השני: אסור להגיד מקווה. תגיד שתצליח. אתה רפוי מדי כאן.
אני: אתה יודע שזו אמירה חזקה מדי. להגיד שאצליח.
השלישי: "אני" צודק.
השני: די שניכם, אתם הרי מבינים שזה בגדר לטמון את זרעי הכישלון.
אני: איך אני יכול להגיד שאצליח ? זה הרי קשה. אף פעם לא הצלחתי בעבר.
השלישי: בדיוק מה שאני חושב גם.
הרביעי: שתדעו לכם שעד כה החרשתי ולא התערבתי בשיחות שלכם. הפעם הגזמתם. אוטוסוגסטיה, רצון, נחישות, חוסר פשרות. תנצח את הקרב הזה "אני". כל דרך אחרת היא מתכון לכישלון. ברור ?
אני: כן אדוני.
הרביעי: שני ושלישי, אני לא שומע אתכם.
שני: כן אדוני. זה כל הזמן מה שאמרתי אדוני.
שלישי: כן אדוני.