הנוף בסוואנה שלי

לכל דבר טוב יש סוף, וגם הפעם יש ציות לחוקים, והיומיים הללו הסתיימו. שוב, אני בוחר שיר שאני מאד אוהב. הפעם ארוך. אגב, קורין אלאל. זמרת שאני מאד אוהב.
השיר הזה, די קשור ליומיים הללו, בעיני. עדיין, שלא תחשדו בסוף לא טוב, כי לטעמי לפחות הסוף, הוא לא סוף בכלל, וממש בגדר מצויין. למרות שאת התשובה הכי ניצחת, ניתן יהיה למצוא אצל המהירה, כמובן.
ממליץ בחום לקרוא את כל מילות השיר, כולם. זהו אגב שיר עצוב, שקשור לביטול פרוייקט הלביא, והשפעותיו על התעשייה האווירית, שכבודה הפך מגאוות יחידה, לבגדר אגדות עבר.
בחרתי את השיר, דווקא בגין הרוח המדהימה של אותו אביר, המפסל במתכות קשות, ספינות גאות ואצילות.

התעשיה האבירית, ביצוע: קורין אלאל, מילים: מאיר גולדברג, לחן: קורין אלאל.

הוא קיבל הזמנה לבנות ספינה
שתפליג ממקום למקום
עם שלושים תותחים ומאה מלחים
ותבליט של אריה בחרטום

זה פרוייקט אמיתי לנשק מלכותי
הוא מכיר את זה לא מהיום
הוא שכלל כידונים, תותחים מגינים
וספינה זה נשמע כמו חלום

ובתוך סדנאות המתכת,
הוא מכיר כל פריט ופריט
גאוות יחידה היא הלחם
של התעשיה האבירית

יועץ החצר בשבחו כבר דיבר
ואישר את פרטי התכנית
וגם בנו בכורו של המלך עצמו
די תמך בספינה צלבנית

הוא עבד ברצינות זו חצי אמנות
וחצי עבודת נמלים
הוא נתן את כולו
גם הצוות שלו לא נתן מנוחה לכלים

ובתוך סדנאות המתכת,
הוא מכיר כל פריט ופריט
גאוות יחידה היא הלחם
של התעשיה האבירית

עברו עשר שנים, נשארו תיקונים
וברגים אחרונים לחזק
אבל אז התגלתה מחלה בחיטה
היועץ כבר החל לפקפק

הוא עבד כל שעה , לא הביט בשקיעה
שנפלה כמו שק על גבו
הם נתנו לו תמיכה בארמון המלוכה
אבל הם גם יקחו את ליבו

אז היתה ישיבה ממושכת
הם בדקו כל פריט ופריט
והחליטו יותר חשוב לחם
מהתעשיה האבירית

הוא שוטט מתוסכל ברציפי הנמל
ואחר כך עלה לסיפון
שחרר חבלים, עוגנים בתולים
והפליג בלי שנאה או כיוון

בלי לחשוב מה יהיה, את חרטום האריה
הוא ניווט אל מיצר הסלעים
כמו אנדרטה מעץ, חלומו התנפץ
וטבע בגלים הכהים

ובתוך סדנאות המתכת
הוא הפך למין דמות ציורית
ומאז אגדות הן הלחם
של התעשיה האבירית