מסתבר שרכבתי חולה עם חום. מסתבר גם שההתקררות ניצחה אותי. אבל אני לא מוותר לה. היום נתתי לה פייט ונחתי כל היום ואני בישורת האחרונה של הניצחון על המחלה המזוינת הזו.
אני שמח לבשר גם שלא נתפש לי אף שריר.
***
ידידה של הבן החייל שלי, ביקשה ממנו שיבוא להציל אותם. היתה להם בעיית התארגנות עם העובדים והרבה אמרו לבסוף, שלא יגיעו. הציעו לו 30 שח לשעה, מ 11 עד 19 באושילנד בכפר סבא (אף פעם לא הייתי שם).
העבודה היתה להתחפש לפיראט, לרקוד ברייקדנס (הבן שלי למד) ולעשוק ילדים ליד ההורים שלהם עם צעצועים מפגרים שלא מחזיקים שבוע.
בעלת הזיכיון, היתה אומרת להורים ולידים, תוך כדי תחפושת וריקוד מושקע, אני פיראטית ואני הולכת לשדוד אתכם. הבן שלי מספר שזה באמת מה שעשתה, הלכה למעשה. פרטה לילדים על המקומות הכי נמוכים, עד שהגיעה למצב, עם כל משפחה, שהילד עשה סצינות עד כדי שההורים היו מוכנים לתת את כל הארנק, רק שיוכלו ללכת משם. הבן שלי אמר: פשוט אי אפשר לעמוד בפניה, מנצחת כל אחד, תותחית.
מסתבר גם שאם יסתבר שהבן שלי עבר מכסה מסוימת, הוא יקבל 50 שח לשעה. הוא מאמין שיקבל. רק קשת אינדיאנים שווה במחיר שווה לכל נפש של 70 שקלים חדשים, מכר עשרים. שזה כחצי מהמכסה לשידרוג שכר שעתי.
הבן שלי אמר לי גם: היום למדתי להעריך אותך ואת אמא, שלא נתתם לנו לקנות צעצועים מעפנים, שמתקלקלים אחרי שבוע, בגלל גחמה של רגע.
קטע. שנים אנחנו משקיעים בילדים את הנשמה ופתאום ברגע הכי לא צפוי, מקבלים מחמאות על איזה הורים טובים היינו ואנחנו. ועל מה.
***
האמת שרציתי לכתוב גם פוסט על חניקות. כתבתי כמה מאמרים על הנושא, שפורסמו בבלוג שלי וגם בפורומים. המיומנות שלי בחניקות באה מאימונים רבים במסגרת לימודי הג'ודו שלמדתי במשך שנים ארוכות. אבל זה כבר יותר מדי לפוסט הזה. נקדיש לנושא פוסט משלו.
רק אציין כאן, שלמרות שהמלצתי במאמרים שכתבתי, לא לעסוק בחניקות דם (עצירת הדם למוח), בניגוד לחניקות אוויר. זה הפך להיות לאחרונה הקינק החדש שלי.
***
לא יודע אם שמתם לב, אבל אני מפיח חיים בבלוגי, שהיה שומם וחרב במשך כמה השנים האחרונות. זה עדיין לא ניכר במונה הצפיות. בזמנו הייתי מיומן בלגרום לצפיות ולתגובות להרקיע לשחקים. הייתי אז זונת צומי. אין לי כוונה לחזור למקום הזה. למרות, שלכל כותב יש רצון, שיקראו את מה שהוא כותב.
