המון אנרגיות טובות, קומץ אנשים מדהימים, אירוח כיד המלך, כמו שגודיס יודעת, והמון שימחה בלב. שימחה לא תימנית בכלל, אבל מסתבר שיש גם חיים ושימחה, בלי תימניות. כזו שצובעת את הלב, בצבעים מרהיבים. גודיס, וכל שאר המשתתפים, תודה לכם על ערב מקסים.
אם מישהו היה מספר לי, איך תתנהל באותו ערב הגננת, קודם לכן, הייתי אומר שאני לא מאמין לגמרי בכלל. נגעה לי בלב זאתי. על כך כמובן היא עתידה לקבל עונש, היות ועשתה זאת בלי רשותי בכלל.
בכל אופן, הייתי גאה בה כטווס אתמול. אין לי צורך, בדעות של אנשים, על חברות שלי. מה שמעניין אותי, כמעט בלבד, תמיד, זה מה אני חושב/מרגיש אליהן. איכשהו, אתמול, האנשים מסביב, נתנו לי שיקוף, שנסתר מעיני קודם לכן. אולי גם צדדים מסויימים שבה, שהיו נסתרים מעיני, עד כה. לטענת הנאשמת, הצדדים הללו פרצו, דווקא מפני שהרגישה אתמול מלכת העולם לצידי.
כאמור, אין בזאת כדי לרכך את ליבי הנוקשה, ולמנוע את העונש שתקבל, החוצפנית הזאתי. שהרי חינוך נוקשה, טמון בבסיס היחסים שלנו. שהרי מבלי כך, איך תגיע לדרגות השלמות שטומן לה העתיד לבוא.
לפני 18 שנים. 22 באוקטובר 2006 בשעה 9:13
