הנוף בסוואנה שלי

טוב נו, יצא ככה, מוזר, הזוי, מזעזע משהו אפילו. החברה שלי, היא גם הגננת של הבן שלי. זה מסובך, זה בעייתי, אבל זה מה שיש.

גרושתי כבר שאלה אותי אם אני יוצא עם הגננת. עניתי לה, שזה לא עניינה. היות והיא יודעת שהנשים שבחיי פוגשות בילדיי, אמרה שאם הילד שלה פוגש את הגננת שלו, פשוקת איברים אצל אבא שלה, זה כן עניינה. אמרתי לה שאם זה אכן קורה זה באמת עניינה, והיות ולא קורה, אז זה לא עניינה. עכשיו, בטח יש מבט שואל בעיניה בכל פעם שמביאה את הבן שלנו לגן.

הגננות האחרות, מנסות לרכל על העובדה שאני נותן לה טרמפ. היא כמובן לא משתפת פעולה. אנחנו מציגים כלפי חוץ, כאילו אנחנו סתם ידידים מהטרמפ. גם את הטרמפים הפסקנו. גם בגלל שהיא נשארת יותר מאוחר, מהשעה שאני לוקח את הבן שלי מהגן.

אתמול, היתה מסיבת חנוכת הספריה בגן. היא כמובן גם היתה. היה לי מוזר, אבל כמובן שאף אחד לא צריך לדעת. כרגע, לא חושב שמישהו מרגיש. מוזר לי להיות מרוחק ממנה, במידה הנכונה, בלי להגזים, כשנפגשים שמה. כמובן שאני לא מצליח להתאפק מלשלב בדיחות, שמובנות רק לשנינו. למשל אתמול הביאו ארגז כזה, והגננת הראשית שאלה מה יש בו. כל הילדים ניסו לנחש, ואני, שאוהב כל כך ילדים, כמובן ניסיתי לעזור להם. אמרתי, שיש שם אריה. (עיין ערך, יום ההכרות שלי עם הגננת, ששם אמרתי לבני שיש אריה בחדר, שטורף כל מי שנכנס). הגננת התאפקה קשות לא לצחוק בקול רם. היות וכולם ממילא מחוייכים שם כל הזמן, ויש הרבה דיבורים, ממילא לא ניתן להבחין בהקשר לבדיחה שלי.

נגמרה המסיבה, עמדתי ללכת, או אז, הגננת הראשית אמרה לגננת שלי, שיש לה טרמפ, ולהתראות. מסתבר, שהיתה אמורה להשאר לעוד שעה וחצי, למסיבה של הילדים הקטנים יותר. לוקח לגננת שלי שעה וחצי להגיע באוטובוסים הביתה, וזה כולל הליכה של רבע שעה, מהכניסה למושב בו שנינו גרים. לכן, לאור מזג האוויר הסגרירי, והשעה המאוחרת יחסית, היוזמה שלה מובנת. העובדה שאני לוקח אותה, אחרי שהחלטנו להפסיק עם הטרמפים, באה לי קצת בהפתעה. עדיין נעם לי מאד, להיות לידה קצת, במיוחד עקב העובדה, שאנחנו לא נפגשים כשהילדים אצלי. בימים אחרים, אנחנו נפגשים כל יום.

היום בבוקר, כשהבאתי את בני לגן, שוב נפגשנו בגן. חיוך מרוחק. מוזר.

אני נוהג ללכת לסופר, בעיר מגורי גרושתי. אני פשוט רגיל ככה. היות והגננת ואני, הולכים ביחד לסופר, והיות ולא רוצים לפגוש הורים של ילדים מהגן שמה, התחלתי ללכת לסופר בעיר אחרת.

מסתבר שיש לזה הרבה השלכות לסיפור הזה. החלטנו, שאם נהייה ביחד יותר מחודש, (עוד שבוע זה חודש), נראה מה אנחנו עושים עם הסיפור הזה. שהרי אי אפשר להסתיר כזה דבר יותר מדי זמן. יש כמובן פתרונות אפשריים שחשבנו עליהם כבר.

בהחלט מצב בעייתי, אבל בכל זאת, הלוואי שרק אלה יהיו הבעיות שלי בחיים.

המיתוס האגדי, שאני לא נשאר ביחסים יותר משבועיים נופץ לו זה מכבר. גם עם המהירה הייתי חודש. ובהחלט עושה רושם, שעם הגננת, זה נראה בינתיים מבטיח ביותר. <טפו טפו טפו>, <נוק נוק נוק>, <חמסה חמסה>, <מלח מים>.

תראו מה זה, איך שהגורל מתעתע בנו. אני מכיר בעיר אחרת, במקרה לגמרי, בגן של הבן שלי גננת שלו, שגרה מרחק הליכה ממני <נוח נורא>, ומתפתח לו סיפור אהבה כזה. כל זה אחרי שייללתי לירח כל כך הרבה זמן, בחיפושי אחרי בחירת ליבי. נפתולות דרכי הגורל.

לאור העובדה, שיצא כל כך מוצלח, לצאת עם הגננת, מהגן של הבן שלי. והיות ואני כבר חוטא בשכזה. היות גם, ששנינו פוליגמיים בעליל. פקחתי את עיני, <שהיו סגורות קודם לכן, לאופצייה הזוייה שכזו>, ולפתע פתאום הבחנתי, שיש עוד גננת אחת בגן של הבן שלי, שהיא די חמודה בעיני. מעניין אם גם היא סאבית. תנסו לדמיין לכם, שיש לי שתי סאביות, ששתיהן גננות בגן של הבן שלי. מעניין מה בעלת הגן תחשוב על זה, שלא לדבר על גרושתי. זה נהייה בגדר סכנת נפשות בכלל, לקבל את הבן שלי לגן. הגננת לא כל כך אוהבת את הבדיחה הזו משום מה. לדעתכם, זה בגלל שלגננות אין חוש הומור מפותח ?

טוב לי איתך הגננת, ממש לגמרי נורא. את עושה לי המון טוב בנשמה. תודה שאת את, <הגננת>.

גנן גידל דגן בגן.
דגן גדול גדל בגן.