התראת חפירה.
לאורך הרבה שנים של עיסוקי בתחום, הגיעו אלי אנשים, שביקשו ממני ללמד אותם בדסם. אני נהנה מהתהליך ואכן היו לא מעט מקרים שהסכמתי.
יש לי בהתחלה פרק, שבו אני מסביר למה לא כדאי להיות בדסמי.
- זה מצמצם את אפשרויות הבחירה. מי שנכנס לזה, עולה על רכבת קסמים מכושפת, כבר לא יכול לצאת מזה. כרטיס לכיוון אחד.
- האלטרנטיבה (וונילים) מחווירה.
- הכרתי הרבה מאד אנשים בסצינה. פגשתי ממש מעט זוגות, שנשארו ביחד, התחתנו והצליחו ביחסי זוגיות לשאר החיים.
- בדסם הוא מסוכן. מגיעים שם למקומות מאד מסוכנים. כל העיסוק הזה בהתמסרות ולקיחה, יש בו גם אנרגיות אפלות.
- שלא נתבלבל, התמסרות עמוקה מאד, זה כל כך מקסים, שזה צובט בלב. זה מפיק מכל תא בגוף שלנו שירה. אין שום חוויה שאני מכיר, שמביאה אותי למקום של ריגוש כל כך עצום ורב. אפילו לא מזכיר את הריגוש העצום הזה. כמאמר התפילה: קדוש קדוש קדוש, מלוא כל הארץ כבודו.
- והכי גרוע, בכמה וכמה יחסים בדסמים עמוקים שהיו לי. לאחר שהסתיימו, שנים אחרי, הסאביות שהיו לי אמרו לי: שהן מתחרטות על היחסים האלה. מתחרטות על זה, שנתנו לי את כל הנשמה. כמה מחמיץ את הלב.
יש לי לב בגודל המזרח התיכון ואני אדם טוב ומיטיב. למדתי את הבדסם למלוא עומקה של המילה. אני מבין בזה.
הסאבית שלידי גדלה ומתעצמת. אבל במבחן השורה התחתונה, חרבאנה.
אז למה בעצם זה חרבאנה?
כי התמסרות גדולה זה מדהים ומרגש. אבל התמסרות יותר גדולה זה הרבה יותר. ממש הרבה יותר. זה עולה אקפוננציאלית.
בקשר האחרון, אני בלמתי את מידת ההתמסרות. כשהתבקשתי ללכת למקומות עמוקים מאד, הוצאתי אצבע משולשת. אולי לכן נפרדנו.
בנסיוני למדתי לזהות, שאם הייתי מעמיק את ההתמסרות, היא היתה יוצאת מהקשר הזה מפורקת לחתיכות קטנות ומדממות. אז לא. לפחות היא לא מצטערת על הקשר המקסים של שש שנים שהיה לנו.
אם אתם יכולים לא להיות בדסמים, מומלץ ביותר לא להכנס לזה.
אני לא יכול. לא היתה לי זכות בחירה. לא באמת. נולדתי כזה. אני מאד בדסמי ולא יכול בלי זה. וונילית פשוט לא מעמידה לי את הזין.
אני עדיין אופטימי. אני מאמין, שאני אצליח למצוא זוגיות כזו, שנאהב עד לכוכבים ובחזרה 12 פעם, שנאהב גם בבית אבות, כשנזדקן ביחד.
מעניין אותי מאד מה דעתכם על המניפסט הזה?