הנוף בסוואנה שלי

התראת חפירה.

***

מצאתי לי את ילדת פרחים שלי. הכרתי אותה באתר הכרויות וונילי והיא לא שמעה על בדסם. למרות שלדעתי היא יותר בדסמית ממני בהרבה. סיפרתי לה קצת והיא מלאה התנגדויות למרות שעמוק בפנים משתוקקת לזה.

נפגשנו רק פעמיים, אבל למרות שאנחנו בונים את היחסים שלנו לאט, כמו שמכינים קפה שחור, הקשר מתפתח במהירות הצ'יטה.

***

ביום שישי נפגשנו פעם ראשונה באיזור שלה בקריות. או אז נתקעתי עם האוטו והיתה לי גם דרמה עם בני הקטן, שעירערה אותי. הערב היה בסימן דברים מטרידים ולא באמת התפנינו להיות אחד עם השניה.

כשהגיעה אלי הביתה, במוצ"ש האחרון, עם הגיטרה ביד, היא היתה לי הכי מוזרה מכל אלה שפגשתי בכל חיי.

היא נכנסה הביתה. אמרה שהיא שומעת את החשמל בבית הולם בה, גלגלץ ברדיו, אור, מאווררים של מחשבים. מה זה הריח הזה? (יש לי כזה משהו שכל כמה זמן מפיץ ריח). אמרה שזה יותר מדי רעש עבורה, התכנסה בתוך עצמה והלכה לישון מכוסה בשמיכה בסלון. כיביתי את האורות והדלקתי נרות.

אני שמארח בדואי לתפארת, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מה כלומר היא באה אלי והולכת לישון. לשבת לידה? ללכת למחשב?

ישבתי ליד המחשב ולאחר כרבע שעה היא התאוששה מהרעש של החשמל והדברים האחרים 😉 והתעוררה. גם המפגש הזה היה די מוזר ולא מאופיין בקירבה ומגע כמו שאני רגיל.

ביום שני, נסעתי לבקר אותה בנסיעת המבחן של מכוניתי החדשה. אמרתי לה שזה ביקור קצר, כי יש לי יום אינטנסיבי למחרת בעבודה ואני רוצה להיות במיטבי. לא היה לי פשוט במפגש הזה. הייתי מרוחק וגם היא.

למחרת בבוקר, לאחר שעיכלתי את המפגש, שיתפתי אותה בתחושות שלי. למרבה הפלא, עקב השיחה, ביום שלישי בערב, שודרגו היחסים שלנו קפיצת מדרגה בשני סדרי גודל (פי 100).

ביום רביעי בבוקר, היום, קיבלתי הודעה ארוכה בוואטסאפ, שגרמה לליבי לצאת לריקוד טנגו סוער. לאחר קריאת ההודעה, שיניתי את השם שלה בספר הטלפונים שלי ל: {השם שלה} ילדת הפרחים. השיחה בינינו הפכה דביקה מדי תוך דקות ספורות. עסקה בלמה בעצם לא "ילדת הפרחים שלי".

כתבתי לה: אני מרגיש שאוטוטו אשנה את זה לילדת הפרחים שלי. לדעתי נכון לפזר את פירורי הלחם, אחד אחרי השני במרווחי זמן ולא לשפוך את כולם ביחד. שהרי אז אפילו עמי ותמי לא ימצאו את דרכם בשביל המוביל לאושר.

כתבתי גם שנעים לי בלב. אני יוצא לעבודה. יום מקסים ילדת פרחים שלי. הגבר שלך יוצא לצוד, כדי שנוכל להניח אוכל מזין לנו ולילדנו על שולחן האוכל הערב.

ביום חמישי, מחר, יש לה סדנה באיזור שלי ולאחר מכן, היא מגיעה לישון אצלי, עם חברה כוסית שלה.

***

כשאני מתבונן בהתחלה הזו, היא לא בדיוק, קליק קלאסי.

אבל בואו אשתף אתכם במשהו, זה קליק כל כך, שחבל על הזמן. לא יודע להסביר את זה. זה פשוט קליק שהתלבש וזהו. ככה אני מרגיש.

ילדת הפרחים שלי. נשארה איפשהו בשנות השישים, עם הגיטרה והרעשים של החשמל.

אבל אני רוצה לבשר לכם: כמה מוזר, ככה פשוט, ככה לא מבין איך זה ככה, אבל זה לא מפריע לי במיל לומר בקול רם את מה שמרגיש לי בבטן: יש לי חברה והיא מהממת.

נ.ב. תכף הסאבית שלי תפתח כרטיס בכלוב. כבר בחרתי לה ניק: ילדת הפרחים. אבל הוא תפוס בכינוי בלי פרופיל מ- 2006. תכף אמצא לעניין הזה פתרון יצירתי. אעדכן בהמשך.