הנוף בסוואנה שלי

הנסיך הקטן הלך לחזות שנית בשושנים.
אינכן דומות לשושנה שלי כלל ועיקר ! אמר להן הנסיך הקטן. אינכן אלא סתם שושנים. איש לא אילף אתכן, גם לא אולף על ידכן. דומות אתן לשועלי, שעה שפגשתיו לראשונה. אותה שעה לא היה שועלי שונה כל עיקר ממאה אלף שועלים אחרים. אולם מאז היה לידידי, הריהו אחד ויחיד בעולם כולו.
דבריו אלו, הביאו את השושנים במבוכה.
הנכן יפות, אך ריקניות, הוסיף ואמר. כלום כדאי להקריב את החיים למענכן ? בעיני הזר העובר לתומו, אין השושנה שלי שונה ונבדלת מכן. אולם בעיני אני, הריהי חשובה מכולכן, כי רק אותה השקיתי יום יום, רק אותה שמתי תחת פעמון זכוכית, אף שחותי עליה בפרגוד מפני הרוחות העזות.
...
שהרי זו השושנה שלי...
...
הזמן שהקדשת לשושנתך, הוא המשווה לה חשיבות כה רבה, אמר השועל.
...
אמר השועל, כי לעולם, ערב אדם לשלומו של אותו שהוא מאלפו. ערב אתה לשלום השושנה שלך.