מגיע הביתה. הגננת שלי כבר מזה זמן פה. קמה אלי, סוגרת שיחת טלפון בחיפזון. באה, מחבקת אותי חזק חזק, רך רך, מתרפקת עלי. מתחבקים קצת. אני צריך קצת זמן ככה לשבת מול המחשב, לראות מה חדש בבלוג שלי, לשתות משהו. הגננת מתיישבת על הברכיים לידי, מניחה ראש על רגליי. כולה חום, רומנטיות, והתמסרות.
אז מה, צריך בסך הכל בנאדם, כדי לחיות ?
כיכר אחת של לחם, כוס אחת של יין.
בתחת שלי.
אני צריך סאבית. ויש לי. והיא מהממת.
נה נה בננה.
בכמה חדשים האחרונים, לא כל כך גיליתי עניין בסקס. מאז שהגננת הזונה הופיעה, פתאום אני לא כל כך עושה סשנים, וכמעט רק סקס. מה זה נהייה פה ?
קבעתי סשן גדול עם הגננת ליום חמישי. סשן ממש גדול. אבל ככה לחימום, קבעתי עוד אחד למחר. שאלתי אותה היום אם היא התגעגעה לסשן. היא ענתה שלא כל כך. כוסאוחתוק. מה לא כל כך ? בעצם, גם אני לא כל כך התגעגעתי. אבל היא לא התגעגעה ? מי מרשה לה לא להתגעגע בכלל, זה מעליב.
לדעתי, מגיע לה עונש על זה שאני לא מתגעגע לסשנים. מחר זה מחר. כוסשלהראבק, מה היא חושבת לעצמה הזונה ?
אה, ועוד דבר, אחרון.
פעם, לפני שנים רבות, 😉 <חצי שנה בערך>, סשן בלי סאב ספייס לסאבית היה נחשב אצלי כישלון. למדתי <בשעה טובה>, שזה לא תמיד טוב כל כך, בעצם, בהתחלה אסור בכלל <דום בן יומו דפוק>. בטח למישהי שטרם ביקרה בארץ איבוד.
אמרתי לגננת, שאולי יום חמישי, אקח אותה שמה, לסאב ספייס. שנראה לי שהיא בשלה כבר. הזונה נבהלה, ושקלה להציב את זה כגבול. דבר כזה עוד לא קרה לי. לא להגיע לסאב ספייס כגבול ?
פשששששששש..............
השבוע הזה, אני אראה לזונה הזו, מה זה ככה, להעליב את יכולת הסשנים של הדום שלה, ולא להתגעגע לסשן.
פשוט ביזיון.
אני מתנצל פה, קבל עם וכלוב, בפני כל הדומים הראויים באתר, <רק הלא מסוכנים באמת, וכמובן, אלה שיש להם כרטיס ופנים, וכמובן, אלה שסטטיסטית ראויים ;-)>, על כך שאני משחית סאבית כה ראוייה, וגורם לה זילות כה איומה, במוסד הבדסם הכה מכובד. מבטיח לשפר את דרכי, ולדאוג לחינוך ראוי לזונה, שמזלזלת בכל מה, שאני מוצא ככה חשוב וקדוש, בתרבות הבדסם המקסימה שלנו.
לפני 18 שנים. 29 באוקטובר 2006 בשעה 19:18
