אני רוצה לשתף אתכם, במה שאני חושב. זה לא הולך להיות קל או פשוט.
***
התכנסנו כאן כולנו מכל קצוות הארץ, כדי לעבוד את אלוהי הבדסם. אלא שלא שיערכנו נכונה, לדעתי לפחות, מה הוא רוצה מאיתנו.
***
כמה עובדות:
- הבדסם הוא עולם של פנטזיה. עולם שבו אנחנו מגשימים משאלות, שרוב האנשים ה"רגילים" מדחיקים לרגעים לפני שהם הולכים לישון או משהו כזה.
- לא כולם חולקים פנטזיות בדסמיות. אבל מי שכן מחליט "ללכת על זה", הוא כבר "שם". זה כרטיס לכיוון אחד. אחרי שחווינו את אוויר הפסגות, אין לנו עניין בערפל העמקים.
- הכרתי הרבה מאד זוגות בדסמים. ממש הרבה. מעטים הזוגות שהצליחו ל"החזיק יחסים" לאורך זמן רב. לרוב היחסים האלה מגיעים למקומות, שלא רק שלא עושים טוב לזוג היונים, אלא אתיימר ואומר, שרובם יוצאים פגועים מהיחסים הללו.
אני הלכתי עם זה, עד לקצה. כמה לקצה? הרבה יותר ממה שלפחות חלקכם יכולים לדמיין. כל כך שכך, שלגמרי ממש בכלל.
ואני מכור. שכה יהיה לי, מה שזה לא יהיה.
ועכשיו מה? עכשיו אני לא מוצא לי פינה של שלווה. מקום שארגיש בו שלם. אני לא מוצא לי אושר. אני מוצא את עצמי בארץ איבוד, בלי קרקע מוצקה.
אני יודע בדסם. מכיר אותו עד לנימים הדקים דקיקים, שאנשים "רגילים" לא מבחינים בהם בכלל.
אבל כשאני מודד את השורה התחתונה, חרבאנה. כל כך שלגמרי ממש בכלל.
***
כל הקטע הזה, שהנה אני מתמסרת ואני לוקח אותך לקיביני טיזי. זה יפה לפנטזיות. אבל כשרוקחים מזה מציאות, יוצא מזה לא משהו בכלל בכלל. זה לא מחזיק מים.
אבל אני כבר מכור. כמו המכורים להזריק סמים לווריד. למרות שאני בכלל לא עושה סמים. הבדסם שלי, הוא בגדר הזרקה של חומר חזק מאד ישר לווריד הצוואר.
ומה יצא לי מזה? שאני לא מאושר.
***
אני זקוק מהבדסם למנות גדושות, כדי להיות מאושר. זה לא שאני זקוק למנות הולכות וגדלות. אני פשוט זקוק למנה שלי. ואני רוצה לשתף אתכם, שההזדקקות הזו, עושה לי רע. עושה אותי לא מאושר.
כוסשלהראבק כל הבדסם הזה, שכה יהיה לי טוב.
