היו אמורים לבוא אלי זוג חברים. הייתי אמור לעשות מקלחות לילדים. הייתי אמור לכבות את האורות, להחליש את הקמין ללילה. הייתי אמור לקרוא מכתב יומי, פוסט בבלוג. הייתי אמור להיות ער, אבל נרדמתי בחדר עבודה על המיטה. כלומר לא ממש נרדמתי, נשכבתי קצת לנוח, וישנתי עד הבוקר.
התעוררתי בבוקר מוקדם, מה, מי, מה קרה, איך ? הילדים סיימו לשחק במחשב, ונכנסו איתי למיטה. ישנים לידי, שלושתינו מחובקים, מחובקים ממש, ספונים אחד בשני, עם ידיים אחד על השני, שלושתינו, ממש לגמרי מעורבבים. ים עצום ורב של קירבה. ערמה של חברה על < הדשא >, המיטה. קמנו שלושתינו, במצב רוח מחוייך, רגוע ונעים.
ביום חמישי, אמר לי מישהו, שאין לו ילדים, שאהבה לאישה זה בעצם זיוף, כי זה לא דומה בכלל ובטח שלא מתקרב לאהבה אל ילדים. אמר גם שאהבה בין חברים, לא דומה לאהבה לאישה. כי היא נמשכת הרבה יותר, לאורך זמן, ונשים מתחלפות. אריך פרום, בסיפרו, אמנות האהבה, קיטלג את האהבות לשבעה סוגים. למה צריך בכלל ? כל אהבה, כבודה במקומה מונח.
מה שבטוח, שהיום בבוקר כשקמתי, < ובטח גם בלילה >, הייתי מוצף רגשות.
לפני 17 שנים. 11 בנובמבר 2006 בשעה 5:29
