אתמול, קיימתי שיחה עם גרושתי. סיפרתי לה שהגננת ואני ביחד, ושזה רציני. אמרתי לה שאני מתחיל להפגיש אותה עם הילדים אצלי בבית. בינתיים לא כולל שינה, {של הגננת}, אך כנראה שגם זה יגיע בקרוב.
בילינו את כל הערב ביחד, והילדים הגיבו מצויין. בארוחת הערב, התבלבלתי בשם של הגננת, {יש לה שם מקורי רוסי, שבו אני משתמש, ושם עברי לגן}, אז הקטן אומר לי, אתה התבלבלת, קוראים לה כך וכך. אתה פשוט לא מכיר אותה, היא הגננת מהגן שלי. אמרתי לו, אה..... וחייכנו כולם.
היתה לי חברה פעם שאמרה, אם לא עושים עניין ממשהו, אז אין עניין. לאחר נסיון כזה, שהיה מוצלח ביותר, אימצתי את הגישה. מאותו רגע, כל החברות שלי, שהתחלפו בקצב, עם ילדיהם בדרך כלל, היו מתראים עם ילדי, והילדים התרגלו לכל מיני ידידות של אבא, עם ילדים, שאיתם כיף לשחק. הקפדתי תמיד, שאין שום פוצי מוצי, ביני לבינן. הילדים שלי רגילים לבית מלא חברים כל הזמן. הם מאד אוהבים שבאים אורחים, ועדיף עם ילדים.
אני מאד רגיש לתחושות הילדים, ומרגיש אותם מצויין. פעם באה לבקר אותי איזו ידידה, שמעולם לא היה בינינו כלום. היא שידרה עניין בי, והילדים הרגישו, והגיבו בחוסר נינוחות. מייד אמרתי לה ללכת.
לפני כמה חדשים, קיימתי שיחה עם הבינוני (10). שאלתי אותו מה קורה אצלו בכיתה עם בנות, אם יש זוגות וכאלה. סיפר לי על כמה זוגות שכבר יש להם בכיתה. אמר לי, אבא, בנות זה איכסה. אתה צריך להבין, שאצלי ההורמונים, עוד לא פועלים כמו שאצלכם המבוגרים. פשששששש......
בבוקר הילדים נכנסים למיטה שלי, וגם צופי כמובן. הקטן נכנס למיטה, ואומר: הגננת ישנה פה במיטה ? אני אומר לו, מה פתאום. הוא אומר, אבל אבא, אני מריח את הריח שלה. פששששששש........ חייכתי, ואמרתי, בוא מתוק, הנה עשיתי לך מקום. הוא נכנס, מחבק את אחיו, ואותי, ומבקש לעבור ליד צופי, כדי שיוכל ללטף אותו. הוא מחבק אותו, מלטף, מאושר. צופי נוהם בהנאה.
אולי אני צריך קצת להרחיק במיטה בין הקטן לצופי. הוא לומד ממנו יותר מדי כישורים בתור כלב גישוש. שהרי הגננת ביקרה במיטה הזו רק לילה לפני.
לפני 17 שנים. 22 בנובמבר 2006 בשעה 7:26
