הנוף בסוואנה שלי

טקס של בוקר. כוס קפה ועוד אחת, מגלגל סיגריות להיום. מסדר לעצמי את התוכנית להיום. יש לי בית ריק, כך שאני פנוי למה שבא לי. מה בא לי? אני לא אתן לעצמי לברוח מהדברים החשובים לדברים סתמיים.

יש לי כמה מועמדים נכבדים לצקת תוכן ליומי. להתקדם ביוזמות אקזיטיות, לבקר את אמא שלי, להשקיע בלמצוא בת זוג שווה ולהתאמן לקראת סובב כנרת. כמובן לא לשכוח לקחת לי ארטיק שוקו שוקו.

אף פעם בחיים לא רכבתי מרחק שאפילו מתקרב ל-65 ק"מ והמירוץ עוד שבועיים. גם בהרבה פחות מזה, נרדמו לי הידיים וכאב לי הטוסיק למרות שאני רוכב עם מכנסי החיתול. ה-21 ק"מ של סובב תל אביב זה ממש בקטנה, במיוחד שעשיתי אותו עם חבר שלי והילדים שלו בקצב ממוצע איטי של כ-15 קמ"ש.

סיימתי את טקס הבוקר. יש לי כבר רשימה מכובדת.

יאללה מתחילים... הופה הופה.

***

שבת בבוקר, יום יפה.

אבא עושה, ממש הרבה.

כל כך, שאהיה גאה,

ביום עם הספק נאה.

את זה תכף נראה.

לפסוע בדרך נצא,

לאסוף לי שלל נאה.

***

הוא: נהיית משורר?

אני: לא באמת.

הוא: אתה מחפש איך למרוח את הזמן?

אני: יש מצב. קצת.

הוא: יאללה. הופה הופה.

אני: כן מאסטר.

הוא: אתה עוד כאן?

אני: לא מאסטר. הלכתי.