הנוף בסוואנה שלי

לפני כ- 8 חדשים, הייתי מצוי בתקופה בה לא קיבלתי פרוייקטים, במשך 6 חדשים שלמים. תרתי אחרי אהבה, באופן אובססיבי משהו, כמו גם בעיסוקי בבדסם, והייתי קצת אבוד באיזה אופן, באופן כללי.
חברי המודאגים, צפו בי, מבלה הרבה משעותי בכלוב ובעיסוקים בדסמים נלווים, ודאגו עד מאד.
היום קיבלתי מכתב מחבר טוב. את החבר הזה, ניסיתי לאחרונה לגייס למקום החדש בו אני עובד, מזה כמה חדשים. המכתב הזה, הוא תגובה שלו לחילופי המכתבים דאז. משהו אנאכרוניסטי, שמאיר תקופה בעברי, ומעמיד אותה על רקע, הפריחה העצומה והרבה שאני חווה בכל תחומי החיים, לאחרונה.
למרות האורך של התכתובת, אני מצרף אותה כאן. כל מילה נוספת מיותרת.

מכתב שלו, 30/4/06

צ'יטה
מאוד קשה לי לכתוב לך את זה, וגם קשה לי לכתוב לי את זה, אבל בכל זאת כי לחצת.

אני רואה אותך בהתנהלותך ובמה שמעניין אותך כיום, ואני מכבד את דרך חייך. אבל למען האמת, לי קשה קצת עם זה. לא עם מה שבחרת כדרך חיים, ולא עם התכנים הממכרים שבחרת לעצמך, אלא עם העובדה שאתה לא עושה דבר מלבד זה למען פרנסתך וגדילתך כמקצוען האמיתי שאתה.

אני שואף להצלחתך כמעט כמו לשלי. אתה מבחינתי המורה שלי – וכואב לי לראות אותך לא עושה את מה שאתה יודע כל כך טוב לעשות – פרוייקטים וללמד אנשים איך לעשות אותם. תבין שמבחינתי, יום שבו בילית 23:59 שעות מול האתר של הכלוב, ודקה אחת עבדת, נחשב יום מוצלח. אני לא בא לבקר אותך לרגע על ה-BDSM. אני חושב שאם זה כל כך עוצמתי עבורך, ואתה חש שיש לך עדיין מה ללמוד, אז לך על זה. אני רק חושב שבכל יום שבו אתה לא עובד שעה אחת או אפילו דקה, כואב לי. זה קצת משגע אותי לפעמים שכל כך אכפת לי, אבל אני באמת חושב שאדם כמוך, שמסוגל להביא 480 איש להביט באתר שלו בערב אחד, שכל כך מלא בכשרון וביכולת להשפיע על חיי אנשים, לא עושה ולו דבר אחד קטן למען פרנסתו. כי שנינו יודעים שאם אתה בא בגישה של WATCH ME אתה הופך עולמות ומשיג את מה שאתה רוצה. WATCH ME - זה מה שאמרת לי בתחילת הפרוייקט שלנו, שבו הייתי שרוי כבר על סף קטאטוניות, ייאוש מוחלט, וחוסר אמונה בעצמי ובגוף אותו ייצגתי. וחוסר האמונה גדל בהתחלה, אבל לאט לאט, למדתי להכיר באמת הפנימית החזקה שלך. במקצוענות שלך, ביכולת שלך להביא PILOT מוצלח.

אני מאמין שגם בלהשיג פרוייקטים אתה יכול לבוא באותה גישה ולהצליח, וקשה לי עם זה שכל חודש אני שומע שבחודש הבא או אחרי החגים אתה עומד להיות מופגז בפרוייקטים. בגלל זה, שאתמול דיברת על פרוייקט הקהילות בלהט מסויים, הרגשתי שאני מת שתצליח, שתעלה על גל של עשייה, שתחזור קצת לאהבתך הישנה והמוזנחת קצת כיום, ואני רוצה גם לתרום את תרומתי קטנה ככל שתהיה להצלחתך. אני חש שאני חב לך המון, לא עובר כמעט יום בחיי המקצועיים שבו איני חושב על המתנה הגדולה שנתת לי. ודווקא לרוב איננו מדברים על זה כלל, אבל זה שם. אני מרגיש את זה בכל פגישה איתך. אתה המורה, ואני התלמיד. כמו שאני מגדיר את זה לדגנית: DISTANCE. ככה זה. ואני לא יודע איך לתת לך חזרה מעט ממה שאתה נתת לי מקצועית, ונכון להיום גם אישית.

אני ממש לא בא להטיף, ולא בא לגרום לך לעשות דברים שאינך מעוניין לעשותם. אני רק אומר, שאם תחליט שאתה מעוניין לעשות פרוייקט, אני רוצה לעשות בפרוייקט הזה משהו עבורך. זה לא כי פרוייקט הקהילות מעניין אותי במיוחד, ממש לא אכפת לי אם הפרוייקט שתעשה יהיה משאית אוטונומית שמייצרת חציר שקוף, הסיבה למתנה הזו היא שאני חש כלפייך חוב גדול, ואני רוצה לתת מעצמי גם משהו עבורך. משמה אני בא, ממקום של רצון טוב בהצלחתך, של חברות, ושל יראת כבוד כלפייך וכלפי מה שאתה מייצג עבורי מקצועית ובהבטים מסויימים גם אישית. אתה אף פעם לדעתי לא תיתן לי לחשוב שאתה צריך ממני משהו, ובכל זאת אני ממש רוצה להוקיר לך לפחות טובה אחת, למרות שמגיע לך הרבה יותר מזה, לדעתי.

אני חושב שלא הייתי כותב לך את המכתב הזה אם לא הייתי מאמין באמת שאתה תעריך כנות, גם אם היא כואבת. אבל האמן לי, שגם לי היא כואבת. השורה התחתונה היא שאתה לא עובד כבר תקופת מה, למיטב ידיעתי (והלוואי שאני טועה) ואני דואג לך ורוצה לעזור אם אני יכול. אני מקווה מאוד שתמצא בליבך מקום להרשות לי לתת לך את המתנה הזו במידת הצורך. זה חשוב ומשמעותי עבורי מאוד.

בחברות ובמחי דמעה רגשנית,
XXX

תשובה שלי, באותו יום.

XXX,
ריגשת אותי נורא. ממש נגע במעמקי ליבי.
יש במקום שאני נמצא בו, ים בעייתיות. בצומת הזו. אתה מכיר אותי שאני לא בטלן, וגם אם אני לא עובד, ימיי מלאים ועמוסים בתכנים אחרים.
יש איזה משהו, בגיל שהגעתי אליו, ובמצב שהגעתי אליו, מתחיל מ- 0 בפעם השלישית בחיי, ערש גיל 48. זה קצת קשה להבין את זה לגמרי.
בכל מקרה, המחשבות הללו, הביאו אותי לצומת, צומת רצינית בחיי. והצומת הזו שואבת אותי, צורכת את כולי. והיא לא מכלה אותי הצומת הזו, אני גדל בה. יש לי שם תהליכי הפנמה. זה אולי נראה, כאילו, אין התקדמות בתהליכים הללו, אך האמן לי, אני בוער שם. ואני בוער טוב.
יש בי אמונה שלמה, שמהבערה הזו, ייצאו דברים טובים ובקרוב. ואגיד שוב, Watch me. אני מרגיש בעצמותי, מאמין וחדור באמונה שלמה, שהמשהו הזה שיקרה, יגיע אלי בקרוב מאד. ואני קצת גם בעמדת המתנה לכך.
ללכת להשיג עוד פרוייקט פה, פרוייקט שם. זו כנראה לא הדרך שלי בכלל.
דבר נוסף, התקופה שעברנו ביחד, הפרתה גם אותי, ואני לגמרי בטוח, שאתה לא חייב לי כלום. תפקיד המורה, גולם בתוכו, צורך משני הצדדים, ושניהם מקבלים שם.
לגבי הריחוק, הוא אינו קשור לשם. אני מרוחק קצת מהעולם באופן כללי עכשיו.
בכל מקרה נגעת בליבי, עמוק עמוק.
תודה לך, ממש ממש תודה. חיממת את ליבי.
צ'יטה

מכתב אחרון ממנו, שקיבלתי היום, 20/12/06:

צ'יטה,
בדרך חזרה ממך, החלטתי שאפשפש אחורה בהתכתבות הישנה הזו בינינו, כי פתאום היא נראתה כל כך רלוונטית.
אני כבר כמה זמן חושב על זה שאני כל כך שמח שהמשהו הזה שחיכית לו כל כך הרבה זמן כבר קרה, ושסחפת איתך להרפתקאה הזו רק אנשים שאתה אוהב. רציתי גם להגיד לך שמאוד מאוד מחמיא לי שרצית שגם אני יהיה שם איתך.
אני מחכה כבר להזדמנות הבאה שלנו להמריא יחד. בינתיים שכל אחד ימריא לעצמו.
העולם קטן, ואני סמוך ובטוח שיהיו לנו עוד הזדמנויות (אולי בתל-חי....)
אוהב,
XXX