הנוף בסוואנה שלי

די מיצינו את הקטע של מיצמוצי שפתיים, סיפורי פוצי מוצי, מתקתקים מדי, הרבה מדי, משעמם מדי. אין בכך כדי לומר שמשהו לא טוב קרה חלילה וחס. טפו טפו טפו, חמסה חמסה, מלח מים.

להתקדם בבקשה.

הוריתי לגננת, להוציא פוסט עומק היום. בלי פוצי מוצי מתקתק. נכון שהיא חולה, אבל אני הרי, דום מתחלף מסוכן. היא התחננה על נפשה, שהיא חולה וכאלה, אז אמרתי לה שאני נכון לפנק אותה. שאלתי אותה אם היא רוצה שאכין לה כוס תה, {מי ישמע}. אבל לא להתווכח בבקשה. פוסט עומק, היום, עכשיו.

זהו. שיהיה ברור שאני דום מתחלף אכזרי ביותר. אמנם לא 24/7, אבל קשה ותובעני, אפילו בעיתות חולי ומשבר.

***

עכשיו בעצם, כשאני מסתכל על עצמי במראה, אני מבחין, באי נוחות מסויימת, שם לב לעובדה, שהפוסטים האחרונים שלי, עתירי מיצמוצי שפתיים מתקתקים, וחסרי עומק כלשהוא. הרי דום ראוי, גם אם מתחלף, חייב לתת דוגמא אישית. אבל פה אני מבחין לפתע בבעיה קלה, שפשוט אין לי מה לומר שהוא עמוק בכלל.

טוב נו.... מה איכפת לי אני, שתכתוב היא הזונה. במיוחד בגין העובדה שלי אין. שלפחות מישהו אחד(ת) יעשה משהו עמוק בבית הזה.

***

תכף עוד מעט קט, ממש, אנחנו שלושה חדשים ביחד. פששש.......

***

טקס הקילור נדחק לקרן זווית. לא מוצא חן בעיני שככה הזנחתי את זה. פויה לי. מעלה בזאת את הנושא הזה, לקידמת רשימת הדברים שאני רוצה לטפל בהם.

***

הוא: שוב אתה חוזר לדבר רק על הגננת. מה אין לך כלום בחיים חוץ ממנה ?
אני: בטח שיש.
הוא: מה ?
אני: המממממ......... רגע אני חושב.
הוא: I Rest my case.
אני: נו די, אני חושב.
הוא: (מתופף עם האצבעות על השולחן).
אני: פתחתי בעבודה חדשה, וזה מאד מעסיק אותי. אבל אני לא בטוח שאני רוצה לכתוב על זה בבלוג. אפילו הגננת אמרה לי, שיש לגברים נטייה, לדבר על העבודה שלהם אחרי הסקס. אמרה שגם אני כזה.
הוא: אתה שוב מדבר על הגננת. אתה שם לב ?
אני: אני דיברתי על העבודה שלי. אוף איתך.
הוא: תקרא בבקשה את הפיסקה הקודמת שוב.
אני: אויש נו די. רגע, אני אחשוב על עוד משהו.
הוא: חחחח..... זה עצוב כמה שזה מצחיק.
אני: (מבט זועף).
הוא: חיוך. (לא מתרגש מהמבטים הזועפים שלך).
אני: תשמע, יש לי דברים לעשות. אני הולך. ביי.
הוא: ביי. (מחייך).
אני: (מסובב את הראש, והולך).
השלישי: רק מתוך סקרנות, לאן אתה הולך ? ומה יש לך לעשות בדיוק ?
אני: יש לי לכתוב מכתב לחבר של חבר, על חשיבות האופטימיזציה והצימצום, של ייצוג תלת מימדי של מפות גבהים, של פני הקרקע, כדי שיאשרו לו את הפרוייקט לתואר באוניברסיטה.
הוא: (מבט רציני). תשמע.... פששש....... נשמע מאד מרשים.
השלישי: אכן נשמע מרשים.
הוא: תגיד, למה בעצם, אתה לא כותב בבלוג על העבודה שלך ?
אני: נו באמת. אני לא אכתוב על זה כאן.
הוא: (מחייך). זה לפחות לא מדבר על הגננת. 😉
אני: (מחייך). טוב ביי חברים.
הוא: ביי.
השלישי: ביי.
הרביעי: שיחה מעניינת היתה לכם פה על הגננת. (חיוך). ביי.
אני: (מרכין את הראש, והולך).