לפני 17 שנים. 25 בדצמבר 2006 בשעה 19:46
כנראה שיש משהו ביחסי שליטה, שמחייב נסיגות. או שזה אני פשוט, עושה טעויות בכלל. אני יכול לומר בוודאות שאני לא אוהב נסיגות. אני אוהב שכל הזמן מתקדמים, וזה כיף לי ככה. למרות האמור, אני יכול להכיל נסיגות. לוקח אותם בהליכה. מחזיר לתלם, צ'יק צ'ק.
עכשיו נסיגה. לא מבין למה בכלל.
לא נורא.
איך הגננת אומרת, שפלאק שפאק, והכל טוב שוב, בחזרה.
נראה לכם שכדי להשלט באמת, להתמסר באמת, צריך את זה, או אולי אפשר להסתדר בלי השפלאק שפאק ?
האם ניתן להיות סאבית טובה, באופן כזה, שלא זקוקה לשפלאק שפאק, כדי להתמסר באמת ?