איכשהוא, יש קושי, בהתמסרות בפני צופה. יש בזה משהו, שחודר למקום מאד אינטימי, עמוק, פרטי נורא. משהו בגדר אורח לא קרוא כמעט, לקודש הקדשים הבדסמי. עדיין, זה מה שהיה כל כך גדול בעיני בסשן אתמול, ואיכשהוא הרגשתי, שהגננת, לא הייתה שם מספיק, לא כפי שהייתי רוצה אותה, בכל אופן. מזל שאני פה גם, כדי לשקף את תחושותי, באופן ממש לגמרי ברור, חד ונחרץ. עכשיו, אני מרגיש בשינוי, שהגננת דיברה עליו קודם לכן, לגבי הסשן דאתמול. עכשיו אני מרגיש התמסרות, הרבה יותר גדולה ועצומה. ואולי זה הסשן של אתמול בכלל, שבזכותו הכל קורה. לך תדע, נפתולות דרכי הגורל.
***
מוכי (מוכת ירח = שבץ נע), והפיל נחום קפצו לביקור. התה המפורסם, אורז עם אפונים, פול עם עדשים, מעשה ידי הגננת, בפיקוחי כמובן, כמו בהכל בעצם. היה כיף צרוף, התגעגעתי כל כך נורא ממש. פשוט מחמם את הלב. איך אני אוהב אותם. אויש לגמרי.
***
מוכי אמרה, שיש בבית שלנו אנרגיות, שעושות לה נעים. וואללה לגמרי. הטוב הזה, שלנו, מקרין. איזה כיף.
לפני 17 שנים. 7 בינואר 2007 בשעה 23:36
