עמד לידי איזה ידיד שלי, והתבונן בגננת, כובשת את המסיבה ובכלל. אמר לי, היא לא ממש סאבית, הגננת שלך, נכון ?
אמרתי לו, אתה לא רואה שהיא מלכת העולם בכלל ? אבל היא סאבית שלי, והנפתי ראשי אל על, בגאווה. אתה יודע הרי, הוספתי, שכל הסאביות שאני בוחר, הן נשים עוצמתיות ביותר, הן לא ממש סאביות.
הוא ענה, זה בגלל שאתה לא ממש דום.
באינסטינקט הראשוני, צרב לי המשפט הזה, והרגשתי דחף עז, לצקצק באצבעותי, לגננת שלי, לקרוא לה אלי, ולהראות לו כמה היא כן סאבית שלי. אך מייד התעשתתי, ונתתי לעצמי סטירה, על כך, שהרי ברור, שמעשה כזה, הוא פעולה מאגו פרקסלנס. למה בכלל יש לי צורך להראות למישהו בעולם, כמה הגננת שלי מתמסרת אלי, וכמה אני דום, {מתחלף מסוכן}. או אז, אחרי שהתאוששתי מהסטירה, שנתתי לעצמי, חייכתי לעצמי, ואליו, ושתקתי.
***
אורלי וטיש אדמס, היפיפיות המדהימות, סיפרו לי על מסיבת הפםדום בשישי הבא. איזה באסה שאנחנו לא יכולים לבוא, שהרי אנחנו נהיה עם הילדים, {סופ"ש כן, סופ"ש לא). אני משוכנע, שמה שיצא מתחת לידיים של שתי אלה, {אני מתכוון למסיבה, הפעם}, יצא מצויין. לכל אלו שכן יזכו, אני משביע אתכם בזאת, להנות גם בשבילנו.
לפני 17 שנים. 27 בינואר 2007 בשעה 12:29