אני מאד אוהב שהסאביות שלי מסשנות אותי. לא בכאילו, לא משחק מיטה. קחי אותי עד לקצה, ממש לגמרי בכלל. מה שאת רוצה. תעיפי אותי לקיבינימאט, ממש.
בכל היחסים שהיו לי, דרשתי את זה מהסאביות שלי. לא היתה פעם אחת, שזה לא עשה לנו בעיות. אף פעם זה לא באמת עבד לי. אבל ככה אני אוהב ואני נון קונפורמיסט ידוע. ככה יהיה.
ביחסים קודמים הסאביות שהיו לי לא באמת אהבו את זה. אבל אני יכול לבקש מה שאני רוצה וזה מה שרציתי. כולן נתנו לי את זה ואפילו למדו להנות מזה. אבל זה לא מה שרצו ממני. הן רצו בכלל להיות סאביות ושאני אסשן אותן. אבל ככה אני רציתי ואני ציפיתי מהן לתת לי את זה.
אני לימדתי אותן לסשן חזק. הן היו תלמידות טובות. לרוב היו מתבלבלות כשהסתיים הסשן. הרגישו דומיות מולי. זה תמיד עשה לנו בעיות. אז הייתי מיישר אותן. תזכרו את המקום שלכן. זה נכון שיש מקום שיורי לסאבמישן שנוצר בסשן. אבל אין צורך להתבלבל.
אף פעם בכל היחסים שהיו לי זה לא עבד חלק.
***
בסשן האחרון שהסאבית שלי עשתה לי, באיזה שהוא שלב, היא אמרה לי אני אספור לך ותגמור בעשר. עצרתי ואמרתי לה: את לא תספרי לי. אף פעם ולעולם. היא שאלה למה? אמרתי לה: שתזכרי שלמרות שאני מתמסר שמה עד הסוף, את לא תשכחי לעולם מי הדום שלך. את לעולם לא תספרי לי.
יש לי סאבית ואני רוצה לשתף אתכם שהיא לגמרי נהנית מלשסן אותי. יש בזה משהו חדש בשבילי. היא נוגעת בי בנשמה שמה וזה נעים לי כל כך. היא נהנית מזה כל כך וזה חדש לי.
אבל ויש אבל... את לעולם לא תספרי לי מתי אגמור. זה לא. היא אומרת לי: למה לא? אני מסביר. היא אומרת אוקי, הבנתי.
קוואבאנגה.
יש לי סאבית והיא מהממת. איך זה יצא ככה בול לפוני. לא ייאמן בכלל.
