בעלת הגן, פנתה אלי בתחינה, רמזה בעדינות, שהיא יודעת, שיש לי השפעה לא קטנה על הגננת, {מבט משתומם}, לשכנע את הגננת, לחזור לחודש לגן, כדי למלא לה חודש, שבו היא בבעיית כוח אדם רצינית. היא כמובן רמזה, שהיא יודעת שאנחנו יוצאים, {חחח}, ושהיא מבינה, שהגננת עזבה את הגן, עקב עובדה זו. כל זה כמובן, לאחר שניסתה ממשק ישיר עם הגננת, ללא שום הצלחה כלשהיא. היא ממש הציבה את הבקשה שלה, בגדר "מבקשת טובה, שהיא לא תשכח לי את זה, ושזו טובה מאד גדולה עבורה, במידה שאענה לה".
אקצר ואגיע לשורה התחתונה, שהיא, הגננת חוזרת לגן, מה- 15 לחודש, עד ל- 19 לחודש הבא.
הקטן שלי שמח נורא. בעלת הגן, שמחה נורא, ואפילו הגננת שלי, שמחה. היא התגעגעה לילדים, וגם הילדים התגעגעו אליה, וכמובן גם ההורים. שהרי בזמן שעבדה בגן, הילדים כל הזמן היו מדברים עליה, עם ההורים שלהם, מה שמייד מביא את ההורים, ליחסי הערצה ואהבה עזים, על מנת האושר, שהגננת מנחילה לילדיהם. לדעתי הגננת, תבוא בדיוק, לקבל מנה גדושה של אהבה והערכה, מכל הצדדים השותפים להם, לחיי הגן המקסים, של הבן הקטן שלי.
כמובן, שדאגתי לצייד את הגננת בטכניקות משא ומתן, שיביאו לה, בדיוק את התנאים שבהם היא רוצה לחזור לחודש הזה. היא תעבוד שם רק ארבעה ימים בשבוע, לא כולל יום שישי, לא צריכה להיות זו שפותחת את הגן, ותקבל שכר הוגן, שהוא בערך מה שקיבלה, על שישה ימים בשבוע, קודם לכן, מבוקר עד ערב. למותר לציין, שבעלת הגן, קיבלה את כל תנאיה, מבלי למצמץ בכלל.
לכל אורך התקופה האחרונה, בה עבדה בגן, ושבה היינו זוג, כל הגננות ידעו, שבני הקטן, הוא בגדר קדוש מוגן, ושכל דבר שקורה איתו, מייד קוראים לגננת שלי, שהיא גם הגננת הפטרונית, הקדושה, המגינה והשומרת, המחבקת ומלטפת, את בני הקטן. כמובן שגם כל הגננות ידעו, שלא יעלה על הדעת, לא להתייחס לקטן שלי, כמו מלך העולם לפחות. שהרי הגננת שלי, יכולה להיות לביאה משחרת לטרף, למי שמעז לגעת ולו בשערה, משערות ראשם של יקיריה. ובני הקטן, איך הגננת אומרת, היא רואה בו, דום חזק ושולט ללא מצרים, בכל הסביבה, שנקרית בדרכו. הרי הגננת שלי, יודעת היטב, אמונה ומנוסה, כיצד לנהוג בדומים {מסוכנים}, בכדי לקבל את רצונה מהם.
ואני...... אני שמח. כאילו מה ? זה הכל טוב בכלל, לכולם.
יום שישי את יודעת, יש בגן מסיבה, תימשך כל החודש, עד לחודש הבא.
לפני 17 שנים. 1 בפברואר 2007 בשעה 8:39