עונשים.... האמת, שאם יש משהו שנשמע הכי הזוי לוונילים, זה העניין הזה של עונשים. כאילו מה ? מה נהייה בכלל ? עונש ? מה היא ילדה קטנה ? איזה מין דבר זה ?
מוסד העונש, הוא מוסד מכובד, בעל מסורת ארוכה ומפוארת.
לדעתי, יש זילות במוסד העונש בקהילה, ובטח ביצירתיות הנדרשת, במתן עונשים. עונשים יצירתיים וחינוכיים, הם מאבני היסוד, של החינוך הלא פורמאלי, בתרבות הסוטה שבה אנחנו מצויים. כמובן שנמצאים בבסיס המוצק, {או שלא}, של כל מערכת יחסים בדסמית, הגונה, {או שלא}.
אני לא אוהב להעניש. ממש לגמרי בכלל לא. אבל כשאני מעניש, אני מעניש טוב, יעיל, יצירתי, חינוכי, וכמובן.... אכזרי.
פעם, כשהגננת עשתה משהו נורא בעיני, אמרתי לה שעלה לי בראש עונש, אבל הוא אכזרי מדי, ולכן לא אתן לה אותו. היא גיחכה, בינה לבינה, וכמובן שהבחנתי בכך. היא אמרה, מה כבר אתה יכול לעשות לי, שיהיה באמת נורא ? הרי אין לי אלוהים, אמרה, ולא נראה לי שמשהו, ממה שתעניש אותי, יהיה כזה נורא, עבורי. אני גיחכתי, ושתקתי. לאחר זמן, הסקרנות, שהרגה את החתול, גרמה לה להתחנן, לדעת מה העונש שעליו חשבתי. כששמעה מה העונש, החווירה כולה, ומשמע העונש, הדיר ממנה שינה, וגרם לה למחשבות, מספר ימים לאחר מכן. היא שאלה, אם באמת הייתי נותן לה את העונש הזה, בחוסר אמון, ומבט שואל משתומם. עניתי לה, כן. מה שגרם לחיוורון, לחזור שוב לפניה.
העונש צריך להשיג את המטרה. מה המטרה בעצם ? לגרום לקפיצה משמעותית, למחשבה והפנמה, למה התקבל העונש, ומה הצעדים הנדרשים, בכדי שלא יתבלבלו שוב. העונש, ותהליך ההפנמה שלו, צריכים לגרום לצעד גדול קדימה.
איך אני אומר לילדים הקטנים שלי, אני יכול להעניש חתול מת, שיהיה עצוב. כן כן... עצוב. עונש, צריך לגרום לעצב. צריך לזעזע, צריך לגרום לשינוי. עונש טוב, עושה שינוי בכיוון חיובי, ולכן זה טוב בכלל.
איך אמרו חזלינו: חוסך שיבטו, שונא בנו.
וואללה.
הגננת,
העונש נגמר. המטרות הושגו, לפעם הזו. יהיו עוד פעמים, זה ברור, וזה בסדר בכלל.
המון בהצלחה במסע המפותל הזה, שלקחת על עצמך, שלקחתי אני על עצמי, ושלקחנו שנינו, כזוג.
ואל תשכחי לרגע, שאת, לדעתי, תלמידה טובה, וחרוצה. חבל רק, שאת נרדמת בשמירה, לעיתים כל כך תכופות. אבל מזל, בכלל, שאני גם פה, להעיר אותך, בכל פעם שאת נרדמת. מבטיח לך בזאת, להחזיר אותך, לעירנות מלאה, מהר, ויעיל, בכל פעם, {בעתיד הבא עלינו לטובה}, שתרדמי בשמירה.
אור ואהבה
לפני 17 שנים. 2 בפברואר 2007 בשעה 0:11
