הנוף בסוואנה שלי

לסבא של גרושתי, היתה היום יומולדת 100. עשו לו מסיבה בבית האבות בו הוא שוכן. לכן לקחתי את הילדים, רק אחרי המסיבה. הגעתי לשם, ב- 8:00 בערך. גרושתי, עם מבט הזוי בעיניים. שאלתי אותה מה קרה ? היא ענתה שאבא שלה התמוטט, והאמבולנס, שעמד ליד, זה עבורו בכלל. אויש לגמרי. נכנסתי פנימה לראות מה קורה איתו, ושוחחתי איתו קצת. כולם שם התנפלו עליו, והוא לא היה מוכן לעלות על האמבולנס ולנסוע לבית החולים. לאור העובדה שנכנסתי, כל המשפחה, שהיתה פעם שלי, שמחה מאד לקראתי, וכמובן שניגשתי לנשק ולחבק את משפחתי לשעבר. אגב, עם לא מעט מהם, אני עדיין בקשר.

בדרך החוצה, פתאום שמתי לב, שלגרושתי, חבורה רצינית על הסנטר. אני, אחרי סשן שעשיתי לגננת, בדום ספייס פראי. האנרגיות האלה משדרות עוצמה שרואים אותה לקילומטרים. כמו כן, הרי גרושתי היתה סאבית שלי בנישואינו, 14 שנה. היא כמובן יודעת על עיסוקי בעולם האפל הזה. היא בדסמית לעילה ולעילה. הושטתי את ידי בעדינות, וליטפתי לה את הסנטר ברוך. היא אוטומטית כזה, הרכינה את ראשה אל כף ידי. שאלתי אותה מה קרה, היא ענתה לי, שקיבלה מכה. עשיתי לה תנועה כזו, נו באמת כזה, שובבה, את שוב בדסמית ? היא אמרה תפסיק לקשקש, אני לא.

חחחח.

פעם בדסמית, תמיד בדסמית. יש לעולם הזה כרטיס לכיוון אחד בלבד. אי אפשר לצאת מפה.